ישעיהו סד:יא מדרש: מדרש תהילים

למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון. זה שאמר הכתוב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה. ואומר (שם סד יא) העל אלה תתאפק ה' (שם ט-י) ערי קדשך היו מדבר וגו' בית קדשנו ותפארתנו. אמר להם (שם כז ד) חמה אין לי איני יכול לעשות אלא מה אעשה מדת הדין נותנת שאחריש. (שם) מי יתנני שמיר ושית במלחמה כך אמר הקב"ה יכול אני לעשות אלא מדת הדין אינה נותנת. לכך אמר דוד לך דומיה תהלה יכול אתה לידום הכל נותנין לך תהלה על שדממת על הקול שנתנו בציון שנאמר (איכה ב ז) קול נתנו בבית ה' ומהו הקול שנתנו שאמרו ידינו רמה (דברים לב לז) ואמר אי אלקימו צור חסיו בו. לך דומיה תהלה אתה דומם ואני דומם שנאמר (תהלים לז ז) דום לה' והתחולל לו. (איכה ג כו) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה':

למנצח לדוד מזמור אלקי תהלתי אל תחרש. זה שאמר הכתוב (דברים י כ) את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק. אם עשית כן (שם כא) הוא תהלתך והוא אלקיך. אין לישראל תהלה אלא הקב"ה ואין להקב"ה תהלה אלא ישראל שנאמר (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה תהלתי ומחריש. אלקי תהלתי אל תחרש. כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו וכן הוא אומר (שם סד יא) העל אלא תתאפק ה'. ומחריש אתה על כל אלה. וכן הוא אומר (תהלים פג ב) אלקים אל דמי לך ואל תחרש. ואתה מחריש על מה שעשו בביתך שנאמר (ישעיה סד י) בית מקדשנו ותפארתנו וגו' היה לשרפת אש. אמר להם הקב"ה (שם מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק. הרי שלש מלכיות ראשונות. עכשיו באדום כיולדה אפעה. כי פי רשעים ופי מרמה. ומהו פתחו פתח פתחו ונכנסו לקדשי הקדשים והיו אומרים היכן הוא אלקיהם יבוא וילחום עמנו שנאמר (דברים לב לז-לח) ואמר אי אלקימו יקומו ויעזרכם. כך היו בבית המקדש אומרים (שם כז) ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת. לכך נאמר כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו. דברי שנאה סבבוני. מהו שנאה שמדברים בשנאה שמסר להם אביהם שנאמר (בראשית כז מא) וישטום עשו את יעקב. ונוקם ונוטר עלי ומתלחמים עמי חנם. אמרו ישראל אנו כששלחנו אצלו באהבה נהגנו עמו שנאמר (במדבר כ יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל. אבל הוא (שם יח) ויאמר לא כי אם בחרב אצא. אמרו ישראל (תהלים קכ ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. אמר הקב"ה לא הניחו אתכם לכך (עמוס א יא) כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה על רדפו בחרב אחיו. שנאמר (במדבר כ יח) פן בחרב אצא לקראתך. וילחמוני חנם. אם עשו שונא ליעקב שלקח ממנו את הבכורה לברבריא ולשתותיא מה עשה:

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו'. דוד אמר שיר למעלות משנתת עלינו מעלה זו אין אנו יורדין משיושיענו ממלכות עשו שוב אין אנו יורדין עוד לשעבוד מלכות. שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וגו'. אומרים ישראל להקב"ה אנו נאמר לך שירה על אותה מעלה שהעליתנו מן המלכות. לכך נאמר שיר למעלות אשא עיני וגו'. מהו אל ההרים יום שיבוא הקב"ה בדין וישראל מסתכלין באבות שידברו עליהם זכות ואין אב שימלט את בנו ואין איש שימלט את אחיו מאותה צרה ביום הדין באותה שעה נושאים עיניהם לאביהם שבשמים ואומרים (ישעיה סג טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגו'. שנאמר עזרי מעם ה' וגו'. אמר הקב"ה אתם יודעים מי עוזר אתכם עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך. מהו אל יתן בשעה שימוטו הכל לגיהנם אתם אינכם מוטים. וכן אמר הכתוב (דברים לב לה) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. כשתמוט רגלם של רשעים אותה שעה אינכם מטים שנאמר (שמואל-א ב ט) רגלי חסידיו ישמור. וכתיב (תהלים סו ח) ברכו עמים אלקינו. על איזה דבר אתם מברכין השם נפשנו בחיים וגו'. הנה לא ינום ולא יישן. וכי יש שינה למעלה חלילה לא שינה ולא ישיבה יש למעלה. כך אמר הכתוב (דניאל ד י) חזא הוית בחזוי ליליא וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית. וכתיב (שם יד) בגזרת עירין פתגמא. הא מכאן שאין שינה למעלה. אלא מה אל ינום שומרך אלו הצרות הבאות על ישראל בעולם הזה כביכול הקב"ה עושה כן וכן אסף אמר (תהלים מד כד) עורה למה תישן ה'. והנביאים מתנבאים ובוכים ואומרים (שם קלז ה) אם אשכחך ירושלים וגו'. ולא כן היה צריך לומר אלא אמר להם הקב"ה בכיתם אתם אף אני בוכה עמכם. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. אמר הקב"ה איני יכול לשכח אתכם. וכן הוא אומר על ידי ישעיהו (ישעיה מט טו) התשכח אשה עולה וגו'. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. לא על ציון בכו שנאמר בזכרנו את ציון. בשבילה אומר (תהלים קלז ו) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. מהו תדבק היכן הוא מזכיר עומד בתפלה חייב להזכיר את ירושלם שנאמר לירושלים עירך ברחמים תשוב. בברכת המזון חייב לומר בונה ירושלם. בנביא מזכיר אותה. לכך נאמר אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. זה אפר שנותנין בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם. לכך נאמר אם לא אעלה וגו'. זכור יי' לבני אדום וגו'. ולמה אדום אדום החריבה והלא בבל החריבה תחלה ולמה הוא אומר (שם) זכור ה' לבני אדום. אלא שנתנבא שהבית נבנה ואדום מחרבת אותו. לכך נאמר זכור ה' וגו'. אמר לו הקב"ה ומה אזכור. אמר לו זכור ה' יום שנכנס בן אחותו של טיטוס בבית המקדש וחרבו שלופה בידו והיה מוליך ומביא אותה עד שיצאת מלאה דם ויצא הוא משבח ואמר עצמו הרג. (ישעיה סד יא) העל אלה תתאפק ה' וגו'. אם לא בשבילנו זכור בשבילך. (תהלים עד כב) זכור חרפתך מני נבל. לכך נאמר זכור ה' לבני אדום. אמר לו הקב"ה ולי אתם אומרים אני איני שוכח אתה זכור שנאמר (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. שאדם ששכח עצמו אינו מבקש לזכור. משל למלך שהיה מולך מלכותו קיימת כיון שחלה אין מלכותו קיימת. כך אמר הקב"ה אתם בגלות כמו חולה כביכול אין מלכותי מלכות קיימת. אימתי אני מלך כשתעבור הגלות והמלכות שלה מן העולם שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וגו'. דבר אחר זכור ה' לבני אדום וגו'. אמר לו תחת יום אחד אני מביא עליהם עשרה ימים של צרה. וכן הוא אומר (יואל ב א) תקעו שופר בציון וגו' כי בא יום ה'. (שם א טז) כי קרוב יום ה' וגו'. (עמוס ה יח) למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור וגו'. כל הימים האלה אני מביא עליהם ימים של צרה תחת יום אחד שהביאו עליהם. לכך נאמר את יום ירושלים האומרים ערו ערו וגו'. אי שוטה כך היית עושה גנב נכנס לגנוב או חיל נכנס למדינה שמא מחפשים עד התהום לא מלפניהם נוטלין והולכין ואת לא עשית כן אלא אמרת ערו ערו וגו'. אף אני כך משלם לך שנאמר (עובדיה א ו) איך נחפשו עשו וגו'. ואומר (ירמיה מט י) אני חפשתי את עשו גליתי מסתוריו. אמר ליה הקב"ה שוטים אדם נכנס לכרם ואוכל עד שישבע ולוקט ויוצא לו שמא אמר הוא אלקוט עלילותיה של גפן ואתה לקחת עד העוללות ואף אני משלם לך כך שנאמר (עובדיה א ה) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וגו'. לכך נאמר ערו ערו וגו'. בת בבל השדודה וגו'. למה קרא את אדום בת בבל. בבל החריבה הבית ואדום החריבה הבית מה שעשתה זו עשתה זו. לכך נאמר בת בבל. אמר לה הקב"ה (תהלים קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. מהו לנו. אמר להם הקב"ה לי ולהם גמלת יחד ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות אלא לי ולהם גמלת. לכך נאמר (שם ט) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אמר הקב"ה עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי. ולא שמענו שבחרבן הבית נפצו את עולליהם של ישראל שמענו שיצאו בקולרין ששרפו את הבית ושכבו עם הנשים. ושנפצו העוללים לא שמענו. אלא כך אמר הקב"ה כשם שעשו כך אני עושה להם (נחום ג ט-י) פוט ולובים היו בעזרתך. גם היא לגולה וגו'. (שם יא) גם את תשתכרי וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. אמר הקב"ה כשם שנפצת את עוללי שהמליכוני תחלה עליהם ואמרו (שמות טו יח) ה' ימלוך וגו'. שנאמר (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. לא פחות ולא יותר. בנוהג שבעולם אם יכה אדם בנו של אפרכוס או של מלך נוטלין את ראשו ושורפין אותו או צולבין אותו. אבל הקב"ה אינו כן אלא (ישעיה נט יח) כעל גמולות כעל ישלם. לכך נאמר את גמולך וגו'. וכן יש בספר ירמיהו (איכה ג סד) תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם. וכתיב (תהלים כח ד) תן להם כפעלם וגו' כמעשה וגו'. וכתיב (שם י ב) יתפשו במזימות זו חשבו. מהו חשבו אמרו לכו ונכחידם מגוי וגו'. אתה כן עשה להם שנאמר (איכה ג סו) תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. אמר הקב"ה וכן אני עושה להם שנאמר (עובדיה א יח) לא יהיה שריד לבית עשו וגו'. אמרו לו הרי פרעת מאדום ומבבל לא תפרע. אמר ליה עכשיו אני נפרע שנאמר (ירמיה נא כד) ושלמתי לבבל וליושבי כשדים את כל רעתם: