הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ׃
פרקי דרבי אליעזר
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וּמְהַלְּלִין לֵאלֹהֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהַמִּצְרִיִּים צוֹעֲקִים בְּמַר נֶפֶשׁ עַל הַמַּגֵּפָה שֶׁבָּאָת עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת״.