מיכה ב:א מדרש: שיר השירים רבה, בראשית רבה ומדרש תהילים

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל שֶׁנָּהַגְתָּ עִם שְׁכֵנוֹתַי בְּמִדַּת הַדִּין, וְעִמִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נַעֲשָׂה בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶּׁא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב (בראשית ו, ה): רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב (מיכה ב, א): הוֹי חשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה, בַּבֹּקֶר מִנַּיִן, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם, אוֹתָם לֹא נוֹתַר מֵהֶם פְּלֵטָה, וּמֵאֵלּוּ נוֹתַר פְּלֵטָה, בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבִּי יִצְחָק פָּתַר לְהוֹ לְשֶׁבַח, רַבִּי אָמַר בִּזְכוּת (יחזקאל יד, כב): וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוֹצִיאִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הַמּוּצָאִים, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא נֶאֱמַר בִּכְרַכֵּי הַיָּם מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל (צפניה ב, ה): הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁחַיָּב כָּרֵת, וּבִזְכוּת מִי נִצָּל, בִּזְכוּת יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד שֶׁמַּעֲמִידִין בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. רַבִּי לֵוִי פָּתַר לֵיהּ לְשֶׁבַח, הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁכָּרַת בְּרִית, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה ט, ח): וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אַחָא אָמַר נֶאֱמַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בִּסְדוֹמִיִּים, דְּבִסְדוֹמִיִּים כְּתִיב (בראשית יח, כ): וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֲבָל בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין כְּתִיב (יחזקאל ט, ט): וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר כָּתוּב חוֹרֵי אִית לָן (איכה ד, ו): וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לֹא חָלְתָה יָד לְיַד, אוֹתָן לֹא פָשְׁטוּ יְדֵיהֶן לְמִצְווֹת, אֲבָל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְמִצְווֹת, (איכה ד, ו): יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁיִּהְיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי.

אמר רבי אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול כתיב בדור המבול "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" ובי' השבטים כתיב (מיכה ב, א ): "הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם" ה"ז בלילה ומנין אף ביום ת"ל "באור הבוקר יעשוה" אותן לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהן אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהן הה"ד (יחזקאל יד, כב ): "והנה נותרה בה פליטה המוצאים בנים ובנות" הנה מוציאים בנים ובנות אין כתיב כאן אלא המוצאים בנים ובנות בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמוד מהן. א"ר ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ ): "וחטאתם כי כבדה מאד" ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט, ט ): "עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד" ואותן לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהם פליטה אלא אותה (איכה ד, ו ): "ההפוכה כמו רגע" לא פשטו ידיהם במצות "לא חלו בה ידים" א"ר תנחום לא חלת יד ליד אלו פשטו ידיהם במצות "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" כל כך למה "היו לברות למו על שבר בת עמי". א"ר חנין נאמר בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול (צפניה ב, ה ): "הוי יושבי חבל הים גוי כרתים" גוי שהיה ראוי כרת ובאי זו זכות הן עומדין בזכות גוי אחד בזכות ירא שמים אחד שהיו מעמידין בכל שנה רבי לוי פתר לה לשבח גוי שכרת ברית היך מה דאת אמר (נחמיה ט, ח ): "וכרות עמו הברית":

דבר אחר מזמור שיר חנוכת. זה שאמר הכתוב (תהלים סב יג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רבי יהודה ורבי נחמיה אמרי מדת פורענות עקרה ואינה עושה פירות מדה טובה עושה פירות. שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. מה הקב"ה עושה גובה מן האדם עונותיו וחוזר ונותן לו שכרו. רבנן אמרי אפילו עונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת שנאמר (עזרא ט יג) כי אתה אלקינו חשכת למטה מעונינו. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא. ר' אלעזר אמר כף מעויין הוא כף עונות וכף זכיות. ומה הקב"ה עושה מטה כלפי חסד שנאמר (תהלים סב יג) ולך ה' חסד. ורבי יוסי בר חנינא אמר מה הקב"ה עושה חוטף שטר מן העוונות שהן בכף ומיד הזכיות מכריעות. וכן הוא אומר (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ר' נחמיה אומר חשב עכו"ם לעשות עבירה אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה. שכן הוא אומר (דברים כו ה) ארמי אובד אבי. וכי היכן איבד לבן ליעקב. אלא על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ואם חשב עכו"ם מצוה אינו כותבה עד שיעשנה. שנאמר (דניאל ו טו) ועד מעלי שמשא וגו'. ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה. וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה. שנאמר (מיכה ב א) חושבי און ופועלי רע. אמר דוד אם כן (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ואם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה. תדע לך שהרי דוד חשב לבנות המקדש ואף על פי שלא בנאו נכתב על שמו. שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. מכאן שכל מי שמצטער על הדבר נקרא על שמו. שכן מצינו במשה על שנצטער בתורה וישב מ' יום ומ' לילה נקרא על שמו. שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי. וכן דוד שנצטער עליו תחלה נקרא על שמו. שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית: