וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֮ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת׃
עין יעקב
תַּנְיָא: (שמות כא) 'שְׁאֵרָהּ' אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מיכה ג׳:ג׳) "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי". 'כְּסוּתָהּ' כְּמַשְׁמָעָהּ. 'עֹנָתָהּ' זוֹ עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית ל״א:נ׳) "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי". רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: 'שְׁאֵרָהּ' זוֹ עוֹנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ויקרא י״ח:ו׳) "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". 'כְּסוּתָהּ' כְּמַשְׁמָעָהּ. 'עֹנָתָהּ' אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים ח) "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ".
ספרא
[ה] "ונגפתם לפני אויביכם" – שיהיה המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ. "ורדו בכם שונאיכם" – שאיני מעמיד עליכם אלא 'מכם ובכם'. ובשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר (שופטים ו, ג-ד) "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר"; אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם שנאמר (מיכה ג, ג) "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי…" "ונסתם" – מפני אימה. "ואין רודף אתכם" – מבלי כח.
מדרש אגדה
אם אחרת יקח לו. מכאן למדנו לבת ישראל שחייב אדם בשאר כסות ועונה. שאר אלו מזונות, שנאמר ואשר אכלו (את) שאר עמי (מיכה ג ג), כסותה כמשמעו. ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לד ב):