מדרש על מיכה ז:א

משנה. משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחנה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו הנואפים פסקו המים המאררים וריב״ז הפסיקם שנאמר (הושע ד יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנא׳ (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כה״ג העביר הודיות המעשר ואף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין (ע״ב) עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כל ימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. (דף מח) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבתי המשתאות שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב ביהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב ב) הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם רשב״ג אומר משום ר״ש בן הסגן משחרב בהמ״ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות רבי שמעון אומר אף ניטל שומן הפירות:

מִשְׁנָה. מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִין בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינָאִי, וּתְחִנָּה בֶּן פְּרִישָׁא הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ: 'בֶּן הָרַצְחָן'. מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִים פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:י״ד) "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם" וְגוֹ'. מִשֶּׁמֵּת (יוסף) [יוֹסֵי] בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, (ויוסף בן יוחנן) [וְיוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה] אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז׳:א׳) "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי". יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר (הודאת) [הוֹדָיַת] הַמַּעֲשֵׂר, וְאַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם. כָּל יָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמַאי. מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט׳) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו". מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר, וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי־אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ב׳) "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (משום רבי שמעון בן הסגן) [הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ]: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד טַל שֶׁל בְּרָכָה, וְנִטָּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי (שמעון) [יוֹסֵי] אוֹמֵר: אַף נִטָּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת. בְּפֻלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוֹס. בְּפֻלְמוּס שֶׁל (קיסר) [טִיטוּס] גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ (חכמת) יְוָנִית. בַּפֻּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. (מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁע, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גּוֹבַי, וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פָּסַק הָעֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים). מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטִּינְתָּן פָּסְקוּ הַחֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'קַטִּינְתָּן'? שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטְלָה זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת [רַבִּי] יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי בָּטְלָה זִיו הַכְּהֻנָּה.

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ עֵשָׂו וְדוּכְסֶיהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (עובדיה א, ב): הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמְגַדֶּלֶת אִיסְפָּתָּרִין לַמֶּלֶךְ, וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְיָלְדָה בֵּן נַנָּס אֶחָד, וְהָיְתָה קוֹרֵאת אֶת בְּנָהּ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס, אָמְרָה לָהֶם בְּנִי מַקְרוֹ לִיפַארוֹס וְאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ אִיסְפַּסְתּוֹרִין. אָמְרוּ לָהּ אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס אֵינוֹ בְּעֵינֵינוּ אֶלָּא נַנָּס שֶׁבַּנַּנָּסִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֵשָׂו זֶה הָרָשָׁע אָבִיו קְרָאוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, א): וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, אִמּוֹ קָרְאָה אוֹתוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טו): אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָּדוֹל, בְּעֵינַי הוּא קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ב): הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, וְאִין רַב הוּא לְפוּם תּוֹרָא טַבָּחַיָּיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לד, ו): כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ז, א): אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כד): אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ. מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, מִי גָרַם לִכְרָמֵנוּ לִהְיוֹת סְמָדַר (יחזקאל כב, ל): וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר וגו' וְלֹא מָצָאתִי, אִלּוּלֵי נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב.

פס'. כי מגפן סדום גפנם, (עא) רבי דורשו כלפי ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. כי מגפן סדום גפנם. של עמורה שנאמר ומשדמות עמורה, ענבמו ענבי רוש, בניו של אדם הראשון אתם שלא נצטווה אלא על מצוה אחת ובשעה קלה עבר עליה וגרם לו מיתה ולדורותיו. אשכלות מרורות למו. אלו הגדולים שבכם כענין שנאמר (מיכה ז׳:א׳) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

אשכלות מרורות למו - שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בכם כאשכול. ואין אשכול אלא גדול, שנ' (מיכה ז׳:א׳) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

אשכלות מרורות למו. שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול: