מיכה ז:ו מדרש: פסיקתא דרב כהנא, שיר השירים רבה, שמות רבה ובראשית רבה

ויהי בשלח.
[א] ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז:ז). ר' מאיר או' זה הכלב. ר' יהוש' בן לוי או' זה הנחש. ר' מאיר או' זה הכלב, רעייה חלבון חלב, אתא חיויא ואכל מינה, חמתיה כלבא, יתבון למיכול שרי נבח בהון ולא אתבוננון, לסופא קם ואכל מינה ומית, וקברוניה ועבדון לה נפש, ועד כדון היא מתקריה נפש דכלבא. ר' יהושע בן לוי אמ' זה הנחש, חד בר נש שחק תום, אתא חיויא דטורא ואכל מינה, חמתיה חיויא דבייתה, יתבון למיכול שרי מתרתר עליהון עפר ולא אתבוננון, לסופא זרק גרמיה לגווה. ר' אבהו אזל לקיסרין, ואיזדמן גבי חד גבר, ואיתיב כלבה לגביה. אמ' ליה כל הדין ביזיונה אנה שלם לך, א' ליה מרי, טיבו רבה אנה שלים ליה, חד זמן עלון שביא לקרתא, ואתא חד מנהון בעי למשכ' איתתא דההוא גברא, וקם ואכל ביציו. ר' יוחנן אמ' ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (שם), זו אשתו, דכתיב אויבי איש אנשי ביתו (מיכה ז:ו), זו אשתו, דא' ר' יוחנן אשתו שלליסטים כליסטים. מעשה באשה אחת שקבלה על בעלה לדיין, וחייבו להתיז את ראשו, לאחר זמן מצא עליה עלילה והרגה. ר' שמואל בר נחמן אמ' ברצות י"י דרכי איש, זה יצר טוב. גם אויביו ישלי' אתו, זה יצר רע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו, מצא להפילו בתוך עשרים שנה מפילו, בתוך ששים שנה מפילו, בתוך שמונים שנה מפילו. אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי. הוא שדוד אמ' כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה:י), זה יצר טוב מיצר רע, ועני ואביון מגזלו (שם), וכי יש גזלן גדול מזה. ר' ברכיה הוה קרי עלוי, אם רעב שנאך האכילהו לחם וג' (משלי כה:כא), אם רעב שנאך האכילהו מלחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים (שם), מיינה של תורה. מפני מה, כי גחלים אתה חותה על ראשו וי"י ישלם לך (שם כב), וי"י ישלמינו לך. וא"ר ברכיה אויביו, גם אויביו, לרבות זבובין וצירעין יתושין ופרעושין. ורבנין אמרין ברצות י"י דרכי איש, אילו ישר', דכת' וכל איש ישראל (שמואל א' יז:כד). גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות טו:ט). את מוצא כיון שבא משה אצל פרעה וא' לו כה אמר י"י שלח עמי ויעבדני (שם ח:טז), א' אתו רשע מי י"י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב). הפה שאמ' מי י"י אשר אשמע בקולו (שם) חזר ואמר י"י הצדיק ופרעה ועמו הרשעים (שם ט:כז). הפה שא' לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב), הוא היה מחזר על היכליהם של ישר' ואו' צאו לשלום לכו לשלום. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג:יז).

דָּבָר אַחֵר, עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי, עָנָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ, וְאָמַר לִי עַל יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. מָה אָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, זוֹ מַלְכוּת כּוּתִים, שֶׁמְּסִיתָה אֶת הָעוֹלָם וּמַטְעֵת אוֹתוֹ בִּכְזָבֶיהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יג, ז): כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, זֶה הַשִּׁעְבּוּד. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, הַנָּצוֹחוֹת נִרְאוּ בָאָרֶץ, מִי הֵם, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (זכריה ב, ג): וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: אֵלִיָּהוּ, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּמַלְכִּי צֶדֶק, וּמָשׁוּחַ מִלְחָמָה. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אֵיזֶה זֶה, זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הַמַּכְרִיז וְאוֹמֵר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא סָמוּךְ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ דֶּבֶר גָּדוֹל בָּא לָעוֹלָם וְהָרְשָׁעִים כָּלִים. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה ד, ג): וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, מִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, ז): וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר. בַּשְּׁנִיָּה, חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין בָּהּ. בַּשְּׁלִישִׁית, רָעָב גָּדוֹל וּמֵתִים בּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִתְמַעֲטִים, וְהַתּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל. בָּרְבִיעִית, רָעָב וְלֹא רָעָב שׂבַע וְלֹא שׂבַע. בַּחֲמִישִׁית, שׂבַע גָדוֹל וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִים וְהַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת לְחִדּוּשָׁהּ וּמִתְחַדֶּשֶׁת לְיִשְׂרָאֵל. בַּשִּׁשִּׁית, קוֹלוֹת. בַּשְּׁבִיעִית, מִלְחָמוֹת. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, בֶּן דָּוִד בָּא. אָמַר אַבַּיֵּי כַּמָּה שָׁבוּעִין אֲתָת כַּהֲדָא וְלָא אֲתָא וָלָא אָתֵי, אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרָב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגָּלִיל יְסַבְּבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יֵחָנְנוּ, וְחָכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב. וּמִנַּיִן שֶׁאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, טו): וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל. לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר הוֹלֶכֶת וְיוֹשֶׁבֶת לָהּ עֲדָרִים עֲדָרִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, חַכְמֵי הַדּוֹר מֵתִים וְהַנּוֹתָרִים עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְצָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עַל הַצִּבּוּר, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּמִשְׁתַּלְּחוֹת עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה קַיֶּמֶת אַחֶרֶת בָּאָה וְנִסְמְכָה לָהּ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, הַנְּעָרִים יַלְבִּינוּ לַזְּקֵנִים, וְיַעַמְדוּ הַזְּקֵנִים בִּפְנֵי הַנְּעָרִים, (מיכה ז, ו): בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וּבֵן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר קֹדֶם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ עֲנִיּוּת יִרְבֶּה, וְיֹקֶר הוֹוֶה, וְהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן יַסְרִיחַ, וְהַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת וְאֵין תּוֹכֵחוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֵין בֶּן דָוִד בָּא אֶלָא בְּדוֹר שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְכֶלֶב. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁפָּנָיו חֲצוּפוֹת וְחַיָּב כְּלָיָה. אָמַר רַבִּי יַנַּאי אִם תִּרְאֶה דוֹר אַחַר דּוֹר מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, צַפֵּה לְרַגְלֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט, נב): אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

ויבא עמלק - מה כתיב למעלה מן הענין? (שם יז, א): ויסעו כל עדת בני ישראל ואין מים לשתות העם, לעם לא היה, לצאן ולבקר היה. מיד, באו לעשות מריבה עם משה, ואמרו לו (שם שם, ג): למה זה העליתנו ממצרים. מיכן היה? רבי יהושע אומר: נפל ביתא, חבל לכוותא. (שם שם, שם): אני ומקני בצמא. יש אומרים: בהמתו של אדם אינה אלא חייו, יוצא אדם לדרך אם אין בהמתו עמו, מסתגף הוא, מיד עמד משה בתפלה, שנאמר (שם שם, ד): ויצעק משה אל ה' לאמר. מהו לאמר? אמר לפניו: רבונו של עולם! הודיעני אם הורגים אותי, אם לאו? אמר לו: מה איכפת לך? (שם שם, ה): עבור לפני העם. מהו עבור? אמר לו: עבור על דבריהם! רבי מאיר אומר: מהו עבור? אמר: הוי דומה לי מה אני משלם טובה תחת רעה, אף אתה הוי משלם טובה תחת רעה, שנאמר (מיכה ז, יח): מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. רבי יהודה אומר: עבור על חטייא שלהם. ורבי נחמיה אומר: עבור לפני העם, מי שיש בו גאוה יבא וידבר כנגדך. וקח אתך מזקני ישראל, שיהיו עדים שלא יהו אומרים לך מעיינות היו שם. (שם שם, שם): ומטך אשר הכית בו את היאור אמר לפניו: רבונו של עולם! מטה זה של פורענות הוא, הוא הבאיש המים במצרים, והוא הביא עשר מכות על המצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין מדתי כמדת בשר ודם, שהוא מכה באיזמל, ומרפא ברטיה, אבל אני, במה שאני מכה בו, אני מרפא! לכך נאמר: ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך, כדי שידעו הכל שהוא של ברכה. (שם שם, ו): והכית בצור מהו והכית בצור? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם מבקשים הם מן האבן הזו, הוציא להם, אם מן האבן הזו, תן להם, כיון שיצאו המים, השקו כל אהליהם של ישראל. מה כתיב שם? (שם שם, ז): ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה. ומה מריבה היתה שם? רבי יהודה ורבי נחמיה, ורבנן, ורבי יהודה אומר: אמרו: אם רבון הוא על כל המעשים, כדרך שהוא רבון עלינו, נעבדנו! ואם לאו, נמרוד בו! ורבי נחמיה אומר: אם מספיק לנו מזונותינו, כמלך שהוא שרוי במדינה, ואין בני המדינה צריכין לו כלום, נעבדנו! ואם לאו, נמרוד בו! ורבותינו אמרו: אם מהרהרים אנו בלבבנו, והוא יודע מה שאנו מהרהרים, נעבדנו! ואם לאו, נמרוד בו! אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בקשתם לבדוק אותי, יבא הרשע ויבדוק אתכם. מיד, ויבא עמלק. מה כתיב שם? (שם שם, שם): היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק. וכי מה ענין זה אצל זה? משל לתינוק, שהיה רוכב על כתיפו של אביו וראה חבירו של אביו. אמר לו: ראית את אבא? אמר לו אביו: אתה רוכב על כתפי, ואתה שואל עלי?! הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך! כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אני נשאתי אתכם על ענני כבוד, ואתם אומרים: היש ה' בקרבנו? לפיכך, יבא השונא וישלוט בכם. הוי, ויבא עמלק: