מלאכי א:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תנחומא, תנא דבי אליהו רבה ושמות רבה

מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתני אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב (ירמיה נב יב) בחדש החמישי בעשרה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (ע״ב). ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב (שם) ויעלו אותו רבלתה אל מלך בבל וא״ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה לו חקוקה על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא מעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר (תהלים עד ו) ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (שם) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הוה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיה מז ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו׳:

עֵד הַגַּל הַזֶּה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר (במדבר כב, כה). הַגַּל הוּא הַקִּיר. לְפִי שֶׁעָבַר בִּלְעָם אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא תַעֲבֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה, וּבִלְעָם זֶה לָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו, ה), וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִפְרַע הַקִּיר מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁהוּא הָעֵד עַל הַשְּׁבוּעָה, כְּדִכְתִיב, יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה (דברים יז, ז). וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע אוֹתוֹ צַדִּיק בִּשְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֶלָּא בְּחַיֵּי אָבִיו, כְּאָדָם הָרוֹצֶה לְאַמֵּת דְּבָרָיו וְאוֹמֵר: חֵי אַבָּא אִם אֶעֱשֶׂה זֹאת. וְאַף אוֹתָהּ שְׁבוּעָה לֹא נִשְׁבַּע לוּלֵי הַפַּחַד, כְּדִכְתִיב, בֵּן יְכַבֵּד אָב (מלאכי א, ו).

בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו בילדותן ואצ"ל לעת זקנותן כך הוא מפורש עליו בקבלה ע"י ישעיה הנביא (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם וגו'. הא כיצד אלא אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו כיצד יעשה בתחלה יפרנס את אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו ואם הותיר יפרנס בני משפחתו ואם הותיר יפרנס בני שכונתו ואם הותיר יפרנס בני מבוי שלו מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בנ"י לכך נאמר אח"כ ועניים מרודים תביא בית. ועניים מרודים הא כיצד אלא בזמן שהאדם אוכל משלו לבו מתיישב עליו ואם הוא אוכל משל אחרים לבו מתמרמר עליו על שהוא צריך לאכול משל אחרים אשרי אדם שהוא הולך בדרכי הש"י ושיש לו מזונות הרבה בתוך ביתו ובאין אצלו עבדיו ובני ביתו ונהנין ממנו על שלחנו עליו הכתוב אומר (תהלים קכא) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. נעשה כאהרן כ"ג שהיה מתכוין להרבות שלום בעולם בין ישראל לאביהם שבשמים ובין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ונעשה כדוד מלך ישראל שהיה מתכוין להרבות צדקה בישראל ונעשה כריב"ז שהיה משמח פני תלמידיו בהלכה עליו הכתוב אומר (ישעיה כג) מעמל נפשו יראה ישבע וגו'. מכאן אמרו הת"ח שבדור הוא סובל עונות הדור שבתוכו בינו לבין עצמו ואין כל בריה יכולה להכיר בהן אלא הקב"ה לבדו ועליו הכתוב אומר (ישעיה כג) ועונותם הוא יסבול ואם הם עשרה שעשו כאותו מעשה ואצ"ל כל הקהל כלו אין האויב יכול לשלוט בהן שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם וגו' כי תראה ערום וכסיתו כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ראה את אדם הראשון וחוה אשתו שהיו ערומים ולא המתין להם אפילו שעה אחת להיותם ערומים עד שהלבישם מיד שנאמר (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם כמו כן לא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן הולכין בבגדים בלואות אלא ילבישם בבגדים נאים אם לובש אדם א"ע בחמשה מנה ילביש את אביו ואת אמו בעשרה מנים וכן יבחר להם כל הדרכים הטובים: משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו עבד והיה בורח ממנו והיה המלך מחזר אחריו בכל הארצות עד שנפל לידו כיון שבא לידו הכניסו לתוך ביתו והראה לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל טוב שהיה לו בתוך ביתו ואחר כך הוציאו לשדה והראה לו גנים ופרדסים וכל אשר יש לו בשדה ואח"כ הראה לו בניו ועבדיו בין גדולים בין קטנים ולאחר שהראה לו כל אלה אמר לו המלך ראית שאין אני צריך לך כלום אלא בא ועשה מלאכה עם בני ועבדי ותהא נוהג בי כבוד ותתירא ממני כך כל העולם כולו של הקב"ה ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם ויתיירא מהם שהוא כאלו מכבד להקב"ה ומתיירא ממנו מפני שהקב"ה השוה את כבודו לכבוד אב ואם והשוה את מוראו למורא אב ואם וכעבד אל אדוניו שנאמר (מלאכי א׳:ו׳) בן יכבד אב ועבד אדוניו וגו'. מאי לכם הכהנים בוזי שמי (מלאכי א׳:ו׳) אלא בזמן שישראל עושין תורין ובני יונה ומביאין שאר קדשים קלים ואינם עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם לכם הכהנים בוזי שמי ואפילו אם רירו של אביו יורד על זקנו ישמע לו מיד יכול אפילו אם אמר לו אביו עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה יכול ישמע לו ג"כ הוי אומר על הכל ישמע לו חוץ מעל עבירה וגזל ודבר מכוער לכך נאמר לכם הכהנים בוזי שמי. ומאי ומבשרך לא תתעלם אלא משלו משל למה"ד לאחד שהיה חבוש בבית האסורים במדינת הים תשעה חדשים ובאו אליו ג' אנשים אחד מהם עומד ומכלכלו בבית האסורים ואחד מהם הוציא אותו מבית האסורים ואחד מהם נותן לו מזונות עד שהוא מגיע לישוב. לימים נזדמנו לו שלשתן כאחד אצלו לא יאמר אותו האדם בלבו זה גדול מזה וזה גדול מזה אלא יהא נוהג כבוד לשלשתן כאחד: