וְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֤א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
תנחומא בובר
ד"א חלותי היא, אמר ר' אלכסנדרי כל הדברים האל שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב"ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה, שנאמר ועתה חלו נא פני אל (מלאכי א ט), הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד (תהלים שם ח), לשעבר כשהיה משה כועס עם ישראל, היה הקב"ה מרצה אותו, שנאמר ושב אל המחנה וגו' (שמות לג יא).
שמות רבה
דבר אחר: ויחל משה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אומר: חלה משה כשעשו אותו מעשה. ר' נחמיה אומר: מהו ויחל משה? שהכניס לאלהים כמין דורון, ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר (תהלים מה): ובת צור במנחה פניך יחלו וגו'. וכן (מלאכי א): ועתה חלו נא פני אל וגו'. ורבנן אמרין: מהו ויחל משה? עשה את המר מתוק. ויחל לשון חלוי. כיצד? אמר ר' ברכיה, בשם ר' חייא בר אדא, דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן: כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם: ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: המים הללו למה נבראו, מה הניה יש לעולם בהן? מוטב היה אלו לא נבראו! ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו. אמר לו הקב"ה: לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן?! יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?! אלא, אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עֲשֵׂה את המר מתוק. ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך? ראה מה כתיב (שמות טו): ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן, אלא ויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר (משלי ד): ויורני ויאמר לי. וכתיב (שמות לה): ולהורות נתן בלבו. היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה. ולמה עשה? אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן, אמר לו משה: רבש"ע! בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם?! לא כך אמרת לי במרה, הוי מתפלל, ואמור עשה את המר מתוק?! ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן. הוי, ויחל משה אמר רבי אבין בשם ר' לוי בר פרטא: בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו. הוי, ויחל משה, אבל בימי דניאל, לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר (דניאל ט): ולא חלינו את פני ה' אלהינו:
שמות רבה
מה כתיב למעלה? (שמות לג): ויתנצלו בני ישראל את עדים. ר' חנין דציפורין אמר: עטרה שנתן בראשם, שנאמר (יחזקאל טז): ועטרת תפארת בראשך. ור"ש בן יוחאי אומר: זינאות שחגר להם. ור' סימי אמר: פורפראות, שנאמר (שם): ואעדך עדי. וכן הוא אומר (דברים כו): את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. באותה שעה כעס עליהם משה, ונטל האהל והלך לו, שנאמר (שמות לג): ומשה יקח את האהל. ר' יהודה ברבי אמר: ראה כבוד שחלק הקב"ה למשה, שהניח את העליונים ובא אצל משה, והיו מלאכי השרת באין לומר הימנון לפניו, והוא נתון אצל משה, וכן השמש והירח והכוכבים באים להשתחוות לפניו וליטול רשות לצאת להאיר לעולם, שאלולי שהן נוטלין רשות ומשתחוים, לא היו יוצאין, שנאמר (נחמיה ט): וצבא השמים לך משתחוים. שאלו לחיות איפוא הוא כסא הכבוד? אמר לו: לכו אצל משה. מנין שכן הוא? שנאמר (שמות לג): והיה כל מבקש ה'. מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה'. מה כתיב שם? ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר לו הקב"ה: לא כך התניתי עמך, כשיהיו פניך כעוסות, יהיו פני מרצין את פניך, וכשיהיו פני כעוסות, יהיו פניך מרצין את פני, חזור בך והכנס למחנה, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. דבר אחר: ראה אתה אומר אלי, הה"ד (תהלים עז): חשבתי ימים מקדם שנות עולמים. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! יושבת אני ומחשבת, לכמה שנים גאלתנו ממצרים! וחוזרת ואומרת: לכמה שנים גאלתנו מבבל! ומחשבת אני ואומרת: כמה שנים יש לי מיון! לכך נאמר: חשבתי ימים מקדם. ואומר (שם): חלותי היא . אמר ר' שמעון בן לקיש: אם חלאים הם יכולין להתרפאות ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות, לכך נאמר: חלותי היא. אמר רבי אלכסנדרי: כל הדברים הללו באו עלינו, ע"י שלא חלינו מלפני הקב"ה, ואין לשון חלותי אלא תפלה, כמה דאת אמר (מלאכי א): חלו נא פני אל ויחננו (תהלים עז): השכח חנות אל שכחת אותן הדברים שאמרת: וחנותי את אשר אחון?! (שם): האפס לנצח חסדו, לשון יוני. אפס, הניח, לכך נאמר: האפס לנצח חסדו. הלעולמים יזנח ה', ולא יוסיף לרצות, עוד בראשונה, כשהיה משה כועס על ישראל, היה הקב"ה מרצה אותו, כשהיה הקב"ה כועס על ישרא,ל היה משה מרצהו, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר הקב"ה: תרתין אפין מזגין רותחים?! לא כן אמרתי: כשאהיה בכעס, אתה מרצה אותי, וכשתהיה בכעס, אהיה מרצך?! אמר לפניו: רבון העולם! לא אתה הוא שכעסת עליהם תחלה?! אמר לו: לך והתרצה לה, שוב אל המחנה. אמר רבי אחא: אותה שעה, מצא משה ידו לדבר לפני הקב"ה. אמר לו: ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן, אפילו שעה אחת, שנאמר: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי: