וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃
ספרא
תוספת הילקוט: [ג] רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות, לכך בא עליהם בגזרה "אני ה' אלקיכם" – דעו מי הגוזר עליכם. וכן מצינו שניתקו בעריות שנאמר (במדבר יא, י): "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו". וכן מלאכי אומר להם (מלאכי ב, יג): "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה". אמר להם אין זו תחלה לכם שכבר בכיתם בימי משה! אמרו לו, (מלאכי ב, טו): "ולא אחד עשה ושאר רוח לו?" – לא מי שברא את ישראל הוא ברא את האומות? אמר להם, (מלאכי ב, טו): "ומה האחד מבקש זרע אלקים!". ענו כולם ואמרו (מלאכי ב, יב): "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב" – לא יהא לו, לא ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' (מלאכי ב, יב). וכן הוא אומר (נחמיה יג, כח): "ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי".
מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה
(לבר' י"ב, א').
זש"ה ולא אחד עשה ושאר רוח וגו' (מלאכי ב', ט"ו). א"ר שמעון בן לקיש ולא אחד עשה, זה אברהם שהיה יחידי בעולם במעשיו, והפרישו הב"ה מע"ז, שנ' כי אחד קראתיו (יש' נ"א, ב'). ושאר רוח לו, בנים ובני בנים שנתן לו הב"ה, שנ' ואברכהו וארבהו (שם). מאי כי אחד קראתיו, אמר הב"ה: אני יחידי בעולמי ואתה יחידי בעולמך, וטוב לו ליחיד להלוך עם היחיד, אלא צא מחרן שלא תהא כאנשי חרן. מלמד שאנשי חרן רעים וחטאים גדולים היו, וקבצם אברהם כמה פעמים ויסרם, והיה אומר להם: לא שמעתם מה עלתה לדור המבול שהיה לפניכם, שלא היה להם לב להבין והיו מקשין ערפם וממרים דברו, ואלמלא לא אמר הב"ה שאינו מביא מבול בשבועה, כדי הייתם להביא מבול עליכם. וכשראה הב"ה שלא קבלו ממנו, אמר: אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו. מיד אמר לו: צא מהם שלא תהא דומה להם, שנ' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וגו'. א"ר שמעון אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו. א"ל הב"ה: אתה מדקדק במצות ואתה יושב בין עובדי עבודה זרה, צא מביניהם, שנ' לך לך מארצך. את מוצא שתרח אבי אברהם היה עושה צלמים ועובד אותם. א"ל הב"ה: קום לך מארצך וממולדתך. מהו לך לך, מאה, א"ל הב"ה: בן מאה תוליד בן כשר. ור' לוי אמר לך לך, נסיון ראשון ונסיון אחרון, כשם שהיה בנסיון הראשון כך היה בנסיון האחרון, בנסיון ראשון נאמר לו: לך לך מארצך, ובנסיון אחרון נאמר לו: לך לך אל ארץ המוריה (בר' כ"ב, ב'). ילמדנו.
זש"ה ולא אחד עשה ושאר רוח וגו' (מלאכי ב', ט"ו). א"ר שמעון בן לקיש ולא אחד עשה, זה אברהם שהיה יחידי בעולם במעשיו, והפרישו הב"ה מע"ז, שנ' כי אחד קראתיו (יש' נ"א, ב'). ושאר רוח לו, בנים ובני בנים שנתן לו הב"ה, שנ' ואברכהו וארבהו (שם). מאי כי אחד קראתיו, אמר הב"ה: אני יחידי בעולמי ואתה יחידי בעולמך, וטוב לו ליחיד להלוך עם היחיד, אלא צא מחרן שלא תהא כאנשי חרן. מלמד שאנשי חרן רעים וחטאים גדולים היו, וקבצם אברהם כמה פעמים ויסרם, והיה אומר להם: לא שמעתם מה עלתה לדור המבול שהיה לפניכם, שלא היה להם לב להבין והיו מקשין ערפם וממרים דברו, ואלמלא לא אמר הב"ה שאינו מביא מבול בשבועה, כדי הייתם להביא מבול עליכם. וכשראה הב"ה שלא קבלו ממנו, אמר: אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו. מיד אמר לו: צא מהם שלא תהא דומה להם, שנ' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וגו'. א"ר שמעון אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו. א"ל הב"ה: אתה מדקדק במצות ואתה יושב בין עובדי עבודה זרה, צא מביניהם, שנ' לך לך מארצך. את מוצא שתרח אבי אברהם היה עושה צלמים ועובד אותם. א"ל הב"ה: קום לך מארצך וממולדתך. מהו לך לך, מאה, א"ל הב"ה: בן מאה תוליד בן כשר. ור' לוי אמר לך לך, נסיון ראשון ונסיון אחרון, כשם שהיה בנסיון הראשון כך היה בנסיון האחרון, בנסיון ראשון נאמר לו: לך לך מארצך, ובנסיון אחרון נאמר לו: לך לך אל ארץ המוריה (בר' כ"ב, ב'). ילמדנו.