מלאכי ב:יב מדרש: ספרא, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ותנחומא בובר

תוספת הילקוט: [ג] רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות, לכך בא עליהם בגזרה "אני ה' אלקיכם" – דעו מי הגוזר עליכם. וכן מצינו שניתקו בעריות שנאמר (במדבר יא, י): "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו". וכן מלאכי אומר להם (מלאכי ב, יג): "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה". אמר להם אין זו תחלה לכם שכבר בכיתם בימי משה! אמרו לו, (מלאכי ב, טו): "ולא אחד עשה ושאר רוח לו?" – לא מי שברא את ישראל הוא ברא את האומות? אמר להם, (מלאכי ב, טו): "ומה האחד מבקש זרע אלקים!". ענו כולם ואמרו (מלאכי ב, יב): "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב" – לא יהא לו, לא ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' (מלאכי ב, יב). וכן הוא אומר (נחמיה יג, כח): "ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי".

אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א א ג) ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳. סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים (שם ב כב) אשר ישכבון את הנשים. מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום. גופא אמר רב פנחס לא חטא שנאמר (שם יד ג) ואחיה בן אחיטוב אהי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ וגו׳ אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו והלא כבר נאמר (מלאכי ב יב) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה. אלא לאו ש״מ פנחס לא חטא. אלא הא כתיב (ש״א ב כב) אשר ישכבון ישכבן כתיב. והכתיב (שם) אל בני כי לא טובה השמועה. אמר ר״נ בר יצחק בני כתיב. והכתיב מעבירים. א״ר חונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב. והכתיב (שם) בני עלי בני בליעל. מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא:

לד אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א א׳:ג׳) "וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה'". סָבַר לָהּ כְּרַב, דְּאָמַר [רַב]: פִּנְחָס לֹא חָטָא, מַקִּישׁ חָפְנִי לְפִנְחָס, מַה פִּנְחָס לֹא חָטָא, אַף חָפְנִי לֹא חָטָא. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: (שם ב) "אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן אֶת הַנָּשִׁים"? מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶן, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם. גּוּפָא, אָמַר רַב: פִּנְחָס לֹא חָטָא, שֶׁנֶּאֱמָר: (שם יד) "וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי, כֹּהֵן ה'" וְגוֹ'. אֶפְשָׁר, חֵטְא בָּא לְיָדוֹ, וְהַכָּתוּב מְיַחֲסוֹ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (מלאכי ב׳:י״ב) "יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה (וְגוֹ' לא יהיה לו) עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב, וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת". אִם יִשְׂרָאֵל הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים, וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. וְאִם כֹּהֵן הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ בֵּן מַגִּישׁ מִנְחָה. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ: פִּינְחָס לֹא חָטָא. אֶלָּא הָא כְּתִיב: (שמואל א ב) "אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן"? "יִשְׁכְּבַן" כְּתִיב. וְהָכְּתִיב: (שמואל א ב׳:כ״ד) "אַל בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: "בְּנִי" כְּתִיב. וְהָכְּתִיב: "מַעֲבִרִים"? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: "מַעֲבִירָם" כְּתִיב. וְהָכְּתִיב: (שם) "בְּנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָעַל"? מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה לוֹ לְפִנְחָס לִמְחוֹת בְּחָפְנִי וְלֹא מִחָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ חָטָא.