מלאכי ג:יט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תנחומא, שיר השירים רבה ותנחומא בובר

(ע״ב) א״ר חנינא א״ר מיאשא משמיה דרבי יהודה בר אלעאי מ״ד (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי וגו׳ אלו בני אדם שהם יראים להזכיר את שמי לבטלה (שם) שמש צדקה ומרפא בכנפיה אמר אביי ש״מ הדין חירגא דיומא מסי ופליגא דר״ש בן לקיש דאר״ש בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק רשעים נידונין בה שנאמר (שם ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זרים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף:

א״ל רב אהא גלילאה לרב נחמן בר יצחק מכי חרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב״ה דכתיב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו׳. אלא מאי עביד בהו ברביעיות יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן שנאמר (שם כח ט) את מי יורה דעה את מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים ובליליא מאי עביד אבע״א כעין יממא ואבע״א רוכב על כרוב קל שלו ושט בי״ה אלפים עולמות שנאמר (תהלים שח ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ואבע״א יושב ושומע שירה מפי חיות הקדש שנאמר (שם מ״ב ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים וגו׳ למה נמשלו בני אדם לדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשים מן התורה ומן המצות מיד מתים. ד״א מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אבע״א בעוה״ב ואבע״א בעוה״ז. אבע״א בעוה״ז וכדרבי חנינא דא״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. ואבע״א לעוה״ב כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה רשעים נדונין (דף ד) בה דכתיב (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף שורש בעוה״ז ולא ענף לעוה״ב וצדיקים מתרפאים בה שנאמר (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. ד״א מה דגים שבים הגדול מחברו בולעו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות הגדול מחבירו בולעו. והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:

דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, זֶה יוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֶׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהֵט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף (מלאכי ג, יט).