מלכים א א:מ מדרש: עין יעקב ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

תמיד פרק ב - [משנה. תַּפּוּחַ הָיָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים שֶׁהָיוּ עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר וְכוּ']. אָמַר רָבָא: גּוּזְמָא. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, אָמַר רָבָא: גּוּזְמָא. אָמַר רַבִּי אַמִי: דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי, דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי, דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי, דִּכְתִיב: (דברים א׳:כ״ח) "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמַיִם", 'בַּשָּׁמַיִם' סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא גּוּזְמָא. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי, הָא דַּאֲמָרָן: 'תַּפּוּחַ', וְ"הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב". דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי, דִּכְתִיב: (מלכים א א׳:מ׳) (וכל עם הארץ) ["וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו, וְהָעָם] מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וְגוֹ' וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ (לקולם) [בְּקוֹלָם"]. אָמַר רַבִּי יַנַּאי בַּר נַחְמָנִי, אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי, וְאֵלּוּ הֵן: תַּפּוּחַ, גֶּפֶן וּפָרֹכֶת.

(דף צ ע״ג) תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא. א״ר אמי דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי. דברו חכמים לשון הבאי הא דאמרן, דברה תורה לשון הבאי (דברים א כח) ערים גדולות ובצורות בשמים. דברו נביאים לשון הבאי (מ״א א מ) ותבקע הארץ בקולם. א״ר יצחק בר נחמני אמר שמואל בג׳ מקומות דברו חכמים לשון הבאי ואלו הן תפוח גפן ופרוכת. תפוח הא דאמרן, גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלת ע״ג כלונסות וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה א״ד אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליו ג׳ מאות כהנים לפנותה. פרוכת דתנן רשב״ג אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עביה טפח ועל ע״ב נירים נארגת ועל כל נימא ונימא כ״ד חוטין ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה ומשמונים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בשנה וג׳ מאות כהנים מטבילין אותה. (דף צא) רבי יהושע בן לוי אמר כתיב (בראשית לב כו) בהאבקו עמו כאדם שחובק עם חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו ר׳ שמואל בר נחמני אמר כעכו״ם נדמה לו דאמר מר ישראל שנטפל לו עכו״ם בדרך טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כת״ח נדמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור ורבנן מאחוריה אתא ונשייה בתרווייהו. ורבנן האי בחאבקו עמו מאי דרשי ביה מיבעי ליה לכאידך דריב״ל דאמר ריב״ל מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב חתם (נחום א ג) וענן אבק רגליו:

חולין פרק ז - מ תְּנָן הָתָם: תַּפּוּחַ הָיָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים הָיָה עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר, אָמַר רָבָא: גּוּזְמָא. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, אָמַר רָבָא: גּוּזְמָא. אָמַר רַב אַמִי: דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי; הָא דַּאֲמָרָן. דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי: (דברים א׳:כ״ח) "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם". דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי: (מלכים א א׳:מ׳) "וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ (לקולם) [בְּקוֹלָם"]. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי, אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי, וְאֵלּוּ הֵן: תַּפּוּחַ, גֶּפֶן וּפָרֹכֶת. תַּפּוּחַ, הָא דַּאֲמָרָן. גֶּפֶן, דִּתְנָן: גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכַל, וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְּלוֹנְסוֹת, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב גַּרְגִּיר אוֹ אֶשְׁכּוֹל, מֵבִיא וְתוֹלֶה בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי (יצחק) [צָדוֹק]: מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים לְפַנּוֹתָהּ. פָּרֹכֶת, דִּתְנָן: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן הַסְּגָן: פָּרֹכֶת, עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חוּטִין, אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים בָּאַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה. וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית, וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂים בְּשָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.