מלכים א ב:ל מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש תנחומא

(דף מח ע״ב) ת״ר הרוגי מלכות נכסיהם למלך הרוגי ב״ד נכסיהם ליורשים אמרו לר״י והלא כבר נאמר (מ״א כא טז) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמר להם בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה אמרו לו והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנאמר (שם ב ט כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראויין לצאת ממנו בשלמא למ״ד ונכסיהם למלך היינו דכתיב (שם א כא יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למ״ד נכסיהם ליורשים למה לי ומלך ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא הכא נמי לאפושי ריתחא. בשלמא למ״ד נכסיהם למלך היינו דכתיב (מ״א ב ל) וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (שם) ויאמר לא כי פה אמות אלא למ״ד נכסיהם ליורשים מאי נפקא ליה מיניה לחיי שעה:

וְנָס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. בִּשְׁגָגָה וְלֹא בְּזָדוֹן. אִם יֵלֵךְ אָדָם וְיַהֲרֹג בְּזָדוֹן וְיֹאמַר בִּשְׁגָגָה הָרַגְתִּי וִיהֵא בּוֹרֵחַ לְעָרֵי מִקְלָט, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ הוּא נִכְנָס וּבוֹרֵחַ לַמִּזְבֵּחַ שֶׁלִּי, הִרְגוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת (שמות כא, יד). וּמִי הָיָה זֶה שֶׁבָּרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנֶהֱרַג. זֶה יוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַשְּׁמוּעָה בָּאָה עַד יוֹאָב וְגוֹ' (מל״‎א ב, כח). אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה יוֹאָב בַּתּוֹרָה וְרֹאשׁ סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים (ש״‎ב כג, ח), וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְגוֹ' (שמות כא, יד), שֶׁהָלַךְ וְהֶחְזִיק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא אָמַר יוֹאָב, הֲרוּגֵי בֵּית דִּין אֵינָם נִקְבָּרִים בִּקְבוּרַת אֲבוֹתֵיהֶם, אֶלָּא הֵן לְעַצְמָן. מוּטָב לִי לָמוּת כָּאן, שֶׁאֶקָּבֵר בְּקִבְרֵי אֲבוֹתַי. וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגוֹ' (מל״‎א ב, ל). וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וְגוֹ' (שם פסוק לא). וְלָמָּה נֶהֱרַג. שֶׁכָּךְ צִוָּהוּ דָּוִד אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה (שם פסוק ה). מֶה עָשָׂה לוֹ. אַתְּ מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַב דָּוִד לְיוֹאָב, הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְגוֹ' (ש״‎ב יא, טו), וְעָשָׂה כֵן וְנֶהֱרַג, נִתְקַבְּצוּ כָּל רָאשֵׁי הַחַיָּלִים עַל יוֹאָב לְהָרְגוֹ, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אוּרִיָּה הַחִתִּי עַל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה (שם כג, לט), הֶרְאָה לָהֶם יוֹאָב אֶת הַכְּתָב. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם (מל״‎א ב, ה), הָיוּ סְבוּרִים כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּוִד צִוָּהוּ לְהָרְגָם, שֶׁהָיָה אַבְנֵר בֶּן נֵר בֶּן דּוֹד שֶׁל שָׁאוּל. וּלְפִיכָךְ עָמַד דָּוִד וְקִלֵּל אֶת יוֹאָב וְאָמַר, אַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב וְגוֹ' (ש״‎ב ג, כט). וְנִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ שֶׁלֹּא צִוָּהוּ דָּוִד. וּלְכָךְ צִוָּה לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ, שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁהָיָה יוֹאָב בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְקָרְבוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לַהֲרֹג אוֹתוֹ, אָמַר יוֹאָב לִבְנָיָהוּ, לֵךְ אֱמֹר לִשְׁלֹמֹה, אַל תְּדִינֵנִי בִּשְׁנֵי דִּינִין. אִם תַּהַרְגֵנִי, טוֹל מֵעָלַי הַקְּלָלוֹת שֶׁקִּלְּלַנִי דָּוִד אָבִיךְ. וְאִם לֹא, תָּנִיחַ אוֹתִי בְּקִלְלוֹתָיו וְאַל תַּהַרְגֵנִי. מִיָּד, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ (מל״‎א ב, לא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קְלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל דָּוִד אֶת יוֹאָב, נִתְקַיְּמוּ בְּזַרְעוֹ שֶׁל דָּוִד. זָב, מֵרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה (שם יב, יח). וּכְתִיב בְּזָב, כָּל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב וְגוֹ' (ויקרא טו, ט). מְצֹרָע, מֵעֻזִּיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ (מל״‎ב טו, ה). וּמַחְזִיק בַּפֶּלֶךְ, מֵאָסָא, דִּכְתִיב: לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו (מל״‎א טו, כג), שֶׁנַּעֲשָׂה כְּאִשָּׁה, שֶׁאֲחָזַתוּ פּוֹדַגְרָ״‎ה. נוֹפֵל בַּחֶרֶב, מִיֹּאשִׁיָּהוּ, דִּכְתִיב: וַיֹּרוּ הַיֹּרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ (דה״‎ב לה, כג). וְאָמַר רַב יְהוּדָה, שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כָּל גּוּפוֹ כִּכְבָרָה. וְאָמַר רַב, נַעֲצוּ בּוֹ לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל עַד שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כָּל גּוּפוֹ כִּכְבָרָה. וַחֲסַר לֶחֶם, מִיְּהוֹיָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲרוּחָתוֹ אֲרוּחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ וְגוֹ' (ירמיה נב, לד), מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל אֱוִיל מְרוֹדָךְ. וְאַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה יְהוֹיָדַע הַכֹּהֵן קַיָּם, הָיָה יוֹאָשׁ עוֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדַע הַכֹּהֵן (מל״‎ב יב, ג). וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדַע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם (דה״‎ב כד, יז), שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת אֵלֶּה. לְפִיכָךְ וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים (שם פסוק כד). וּמִפְּנֵי מָה נֶהֱרַג אַבְנֵר. מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה דָּמָן שֶׁל נְעָרִים הֶפְקֵר וּשְׂחוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (ש״‎ב ב, יד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר וְגוֹ' (שם ג, יב). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵנִיחַ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס עַל דָּוִד, אֶלָּא אָמַר לֵיהּ בְּסִירָה הוּעַדְתָּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, עַל שֶׁהָיָה סְפֵיקָה עַל יָדוֹ לִמְחוֹת דְּבַר נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְלֹא מִחָה.