מלכים א ב:לד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש שמואל

ופליגי דר׳ אבא בר כהנא דא״ר אבא בר כהנא אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה כדכתיב (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא מ״ט דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומ״ט יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה. (שם ג) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסרה ודוד לא ידע מה בור הסרה אמר ר׳ אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לאבנר שיהרג (שם) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי א״ר יוחנן שדנו בדין סנהדרין א״ל מ״ט קטלתיה לעשהאל עשהאל רודף הוה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילנא ליה השתא בדופן חמישית איכוונית ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה לדבר אתו בשלי א״ר יהודה אמר רב לדבר אתו על עסקי שלו (שם) ויכהו שם אל החומש אמר ר׳ יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויים בו (מ״א ב לב) והשיב ה׳ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם טובים שהם דרשו אכין ורקין והוא לא דרש וצדיקים שהם בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה (שמואל ב כ׳:י׳) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב וגו׳ אר״י אמר רב שלא חשדו (מ״א ב) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל ד״א כמדבר הזה מה מדבר הזה מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (ד״ה א יא ח) ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אמר רב אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:

פב וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: אִלְמָלֵא דָּוִד, לֹא (עסק) [עָשָׂה] יוֹאָב בַּמִּלְחָמָה, וְאִלְמָלֵא יוֹאָב, לֹא עָסַק דָּוִד בַּתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: (ש"ב ח) "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", (וסמיך ליה:) "וְיוֹאָב [בֶּן צְרוּיָה] עַל הַצָּבָא". מַאי טַעְמָא, "דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ"? מִשּׁוּם דְּ"יוֹאָב עַל הַצָּבָא". וּמַאי טַעְמָא, "יוֹאָב עַל הַצָּבָא"? מִשּׁוּם דְּ"דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה [לְכָל עַמּוֹ"]. (שם ג) "וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע". מַאי "בּוֹר הַסִּרָה"? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: בּוֹר וְסִירָה גָּרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג. (שם) "וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁדָּנוֹ בְּדִין סַנְהֶדְרִין. אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲשָׂהאֵל? עֲשָׂהאֵל, רוֹדֵף הֲוָה! הָיָה לְךָ לְהַצִּילוֹ בְּאַחַד מֵאֵיבָרָיו! לָא יָכִילְנָא לֵיהּ. הַשְׁתָּא בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית אִיכָוַנְתְּ לֵיהּ, בְּאַחַד מֵאֵיבָרָיו לָא יָכַלְתְּ לֵיהּ? "לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: (לְדַבֵּר אִתּוֹ) עַל עִסְקֵי שַׁלּוֹ*). (שם) "וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית, מָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִים בּוֹ. (מ"א ב) "וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ, וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב". 'טֹבִים', שֶׁהֵם דָּרְשׁוּ אַכִּין וְרַקִּין, וְהוּא לֹא דָּרַשׁ. 'וְצַדִּקִים', שֶׁהֵם בַּפֶּה וְלֹא עָשׂוּ, וְהוּא בְּאִגֶּרֶת, וְעָשָׂה. (ש"ב כ) "וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב" וְגוֹ'. (אָמַר רַב יְהוּדָה), אָמַר רַב: שֶׁלֹא חֲשָׁדוֹ. (מ"א ב) "וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַמִּדְבָּר", אַטוּ בֵּיתוֹ, מִדְבָּר הוּא? אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: כְּמִדְבָּר, מַה מִּדְבָּר מֻפְקָר לַכֹּל, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מֻפְקָר לַכֹּל. דָּבָר אַחֵר: כַּמִּדְבָּר הַזֶּה, מַה מִּדְבָּר הַזֶּה מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת. (ד"ה א יא) "וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר", אָמַר רַב יְהוּדָה: (אָמַר רַב) אֲפִלּוּ מוֹנִינֵי וְצַחַנְתָּא טָעִים, פָּרִיס לְהוּ.

טבות בשם שמואל לא התירו אשה יפת תואר אלא לאחר ארבע עשרה, שבע שכיבשו ושבע שחילקו, (ואני אומר לא התירוה אלא ביאה ראשונה בלבד כדי שתקבל עליה מה שכתוב בפרשה והסירה את שמלת שביה וגו' (דברים כ"א י"ג)), רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן אמר להון אתון אמרין תרתי מילין בשם רב, ולית אתון אמרין טבאות, אתון אמרין בשם רב [יפת תואר] לא התירוה אלא ביאה ראשונה בלבד [ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה אחרונה אלא לאחר כל המעשים והסירה את שמלת שביה וגו' ואחר כן תבא אליה ובעלתה], אתון אמרין בשם רב מזבח שבירושלם קולט וגגו קולט, ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט, אלא שש ערי מקלט בלבד, תדע לך יואב תחכמוני ראש השלישי היה טועה כל הטעות הזאת, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח (מלכים א' ב' כ"ח), והלא לא ברח אלא אצל סנהדרין, אמר אם אהרג ייהבי נכסיי לבני, דתניא הרוגי מלכות נכסיהן מלכות, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, שלח שלמה אחריו ואמר לו קבל עליך מדת הדין, אמר לו חמש גזירות גזר עלי אביך, אם מקבל את אותן אף אני אקבל עלי מדת הדין, הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב [ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (שמואל ב' ג' כ"ט), זב מרחבעם, והמלך רחבעם התאמץ וגו' (מלכים א' י"ב י"ח), ומצורע מעוזיהו, ויהי עוזיהו המלך מצורע וגו' (דה"ב כ"ו כ"א), מחזיק בפלך מיואש, ואת יואש עשו שפטים (שם כ"ד כ"ד), נופל בחרב מיאשיהו, ויורו היורים (במלך) [למלך] יאשיהו (שם ל"ה כ"ג), אמר רבי מנא שלש מאות חיצים ירו בו עד שנעשו גופו ככברה, וחסר לחם מיהויכין, וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (מלכים ב' כ"ה ל'), מיד ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו ויקבר בביתו (מלכים א' ב' ל"ד), במדבר, רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא וכי במדבר היה ביתו של יואב, אלא כיון שמת נעשו ישראל כמדבר, (אן) [אין] תימר שהיה בונה להם דימסיות ומרחצאות שבה היה חיותן, (אן) [אין] תימר שהיה בוזז ומאכיל לחכמים ותלמידיהן שבח שבחי שבחין היו לו.