מלכים א ג:ד מדרש: רות רבה (לרנר), רות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש תנחומא

הודיעני י"י קצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט: ה) אמר דוד [לפני הב"ה, רבונו של עולם,] הודיעני אימת אנא מיית? אמר ליה, הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה, שבעים שנה. אדעה מה חדל אני הודיעני מה הדין יום [אנא מיית]. אמר ליה, ביומא דשבתא. אמר ליה, פחות לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? אמר ליה, חביבא עלי תפלה אחת שאתה מתפלל לפני, מאלף עולות ששלמה בנך עתיד להעלות [לפני, שנ'] אלף עולות יעלה שלמה (מ"א ג: ד). אמר ליה, אוסיף לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? [אמר ליה], אורכי של בנך דוחקת, דא"ר שמעון [בר אבא] בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות [הן], ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו ואפי' מלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת. וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין [לשלמה] אמר להון, מהו מעברין יתיה מאתר לאתר? אמרין ליה, ולאו מתניתא היא: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בן אבר. אמר לון, כלביא דבית אבא רעבין. אמרין ליה, ולא מתניתא היא: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבי'. מה עשה? נטל אפא פינון ופירש עליו כדי שלא תרד עליו השמש. ויש אומרי' קרא לנשרים, וסככו עליו בכנפיהם כדי שלא תרד עליו השמש.

כְּתִיב (קהלת ט, ד): כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו', תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. (קהלת ט, ד): כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ (שמות לה, ג): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. (תהלים לט, ה): הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ד): אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ.

(מ״ב ב) ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים א״ר יוסי בר׳ חנינא בשביל מ״ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל מ״ב ילדים איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה וא״ר יוסי רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה תאותו מיהא לקללה הואי. (מ״ב ב יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה והמים רעים והארץ משכלת וכי מאחר דמים רעים והארץ משכלת מאי מושב העיר טוב א״ר חנין חן מקום על יושביו: