וַיִּבֶן֩ אֶת־קִיר֨וֹת הַבַּ֤יִת מִבַּ֙יְתָה֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִקַּרְקַ֤ע הַבַּ֙יִת֙ עַד־קִיר֣וֹת הַסִּפֻּ֔ן צִפָּ֥ה עֵ֖ץ מִבָּ֑יִת וַיְצַ֛ף אֶת־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת בְּצַלְע֥וֹת בְּרוֹשִֽׁים׃
שיר השירים רבה
רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין אָדָם נֶהֱנֶה מִן הַבְּרוֹת הַזֶּה, לָמָּה, שֶׁהִיא נִכְפֶפֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (הושע יד, ט): אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן, אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי לַעֲקֹר יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, (הושע יד, ט): אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד, מַה לִּי וּלְיִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֲנִי עָנִיתִי, אֲנִי עֻנֵּיתִי לוֹ, וַאֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אָמַרְנוּ לְךָ שִׁירָה, אֶלָּא הֱוֵי אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי לַעֲקֹר יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. דָּבָר אַחֵר, רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים, מָקוֹם שֶׁהַכֹּהֲנִים רְהוּטִים, בִּבְרוֹתִים, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א ו, טו): וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְהֵא אָדָם מְקָרֶה בַּאֲרָזִים וּמַרְהִיט בִּבְרוֹתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.