מלכים א ו:לז מדרש: תנחומא בובר, פסיקתא דרב כהנא וסדר עולם רבה

ד"א בחדש, בא חודש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמרלו בהוציאך את העם (הזה) ממצרים תעבדון וגו' (שמות ג יב), והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע [הקץ] אמר הקב"ה בא חודש שהיתה מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי, כמו שהוא אומר בירח זיו (מ"א ו לז), בירח בול (שם שם לח), בירח האיתנים (שם ח ב), אלא בחודש [השלישי], אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ועמד על פרקו ביקש אביו להשיאו, ולא היה לו, ארגינטירין (פי' חצר) חדשה, אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו (בחצר) [צ"ל בארגינטירין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ, [נמצא המלך משיא את בנו על ארגינטירין ישנה שהיא נראית חדשה], כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין וחרשים וחיגרים. אמר הקב"ה [התורה כולה שלימה שנאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח)], אתן אותה לדור זה, ויש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה ריפא אותן, ונתן להם את התורה, ומנין [שריפא אותם], מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר וכל העם רואים וגו' (שמות כ יח), ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד ז), ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט יח), הוי חידוש דברים אחדש לכם.

[יט] אינו אומר בירח השלישי כשם שהוא קורא לחדשים אחרים, בירח זיו (מלכים א' ו:לז), בירח בול (שם לח), בירח האיתנים (שם ח:ב), אלא בחדש השלישי, א"ר יהודה בר' סימון אמ' להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. למלך שהיה לו בן ועמד הבן על פירקו, ביקש להשיאו ולא היה לו אנגנטרון חדשה, א' המלך אין כבודו של בני כן, אם נמתין עד שנעשה אנגנטירין חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך, הביא נפחים ואומנים והיו מצחצחים בכלי נחשת, והביא חרשים והיו מסרגין בכלי העץ, נמצא המלך משיא את בנו על אנגנטירין ישנה שהיא נראית חדשה. כך הקב"ה בשעה שיצאו ישר' ממצרים ביקש ליתן להם התורה, והיו בתוכן סומין חיגרים חרשים, א' הקב"ה התורה כולה שלימה, שנ' תורת י"י תמימה (תהלים יט:ח), נותן אותה לדור הזה שיש בהם בעלי מומין, ואם נמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה, ריפא אותם ואחר כך נתן להם את התורה. ומנין שריפא אותם, מי שהיה סומא נעשה רואה, שנ' וכל העם רואים את הקולות (שמות כ:טו). ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנ' כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שם כד:ז). ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנ' ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט:יז). הוי חידוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמה העולם הבא. מה לעתיד לבוא אז תפקחנה עיני עיורים (ישעיה לה:ה), אף הכא וכל העם רואים (שמות כ:טו). מה לעתיד לבוא ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה שם ה), אף הכא ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם), אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית (שמות יט:יז). מה לעתיד לבוא ותרון לשון אלם (ישעיה שם), אף הכא ויענו כל העם יחדיו ויאמרו (שמות יט:ח).

והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו' (מלכים א ב יא), ואומר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית וגו' (שם ו א), ובשנה השנית ליפתח, אמר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו' שלש מאות שנה וגו' (שופטים יא כו), ומן השנה השנית ליפתח ועד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, וארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הרי ארבע מאות ושמונים שנה. בחצי היובל נבנה הבית, בשנה הרביעית בשבוע, וכן לשלמה, שנאמר בשנה הרבעית יסד בית ה' בירח זו. ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני וגו' (מלכים א ו׳:ל״ז-ל״ח), ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (שם ז א), אז יקהל שלמה את זקני ישראל וגו', ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל (שם ח), מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירנו וגו' (ויקרא ט כד), ואומר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (שם ט ה), ובמתן תורה הוא אומר כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני (שמות יט יא), ובבית העולמים הוא אומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו', וכל בני ישראל ראים ברדת וגו' (דברי הימים ב ז׳:א׳), ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וגו' ביום חתנתו (שיר השירים ג יא), ביום ח' שלאחר שבעת ימי המלואים, וביום שמחת לבו (שם) ביום גמר בית העולמים. ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד (מלכים א ג ג) ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית, אבל משהתחיל לבנות את הבית, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (שם ג א), באותו הפרק והדד שמע במצרים וגו', ויהי שטן וגו' (שם יא), ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים וגו', ומוצא הסוסים וגו', ותעלה ותצא וגו' (שם י), והמלך שלמה אהב וגו' (שם יא א), שתמצא לומר כי על אפי ועל חמתי וגו' (ירמיה לב לא), אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת. אחיה אמר לירבעם והיה אם תשמע וגו' (מלכים א יא לח), ומה בנה, לדוד נתן לו מלכות שלשים ושש שנה על ישראל, לו ל"ג ולבנו ג', ואילו זכה ירבעם בן נבט, היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו, לו ל"ג ולבנו ג', וכן הוא אומר ואענה את זרע דוד (שם יא לט), מה תלמוד לומר למען זאת (שם), אלא כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, ומה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלוי לפניו שאסא עומד לקלקל: