מלכים א ז:א מדרש: שיר השירים רבה, שמות רבה וסדר עולם רבה

דָּבָר אַחֵר, חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, זֶה שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, שֶׁהָיָה זָרִיז בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ו, לח): וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, א): וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִמְצָא מְיֻפֶּה וּמְרֻבֶּה בִּנְיַן בֵּית שְׁלֹמֹה מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ נִתְעַצֵּל, בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה זָרִיז וְלֹא נִתְעַצֵּל. הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף, הַכֹּל מְסַיְעִין אֶת הַמֶּלֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן הַכֹּל מְסַיְעִים בִּשְׁבִיל כְּבוֹד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲפִלּוּ רוּחוֹת, וַאֲפִלּוּ שֵׁדִים, וַאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר, כְּתִיב (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, בִּנְיַן בָּנֹה בָּנִיתִי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, הַבַּיִת אֲשֶׁר הָיוּ בּוֹנִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (מלכים א ו, ז): וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, מֵאֵלָיו הָיָה נִבְנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ז): אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה. בָּנוּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נִבְנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן נוֹשֵׂאת אֶת עַצְמָהּ וְנִתְּנָה עַל גַּבֵּי הַדִּימוֹס. אָמַר רַב אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה, מַה כְּתִיב לְהַלָּן (דניאל ו, יח): וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא, וְכִי אֲבָנִים יֵשׁ בְּבָבֶל, אֶלָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּרְחָה לָהּ לְשָׁעָה וּבָאת וְיָשְׁבָה לָהּ עַל פִּי הַבּוֹר. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת אֲרִי שֶׁל אֶבֶן וְיָשַׁב עַל פִּי הַבּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, יח): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא, וְאַל תִּתְמַהּ אִם בִּכְבוֹד אוֹתוֹ צַדִּיק כְּתִיב: וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, לִפְנֵי מַלְכֵי תּוֹרָה יִתְיַצָּב. בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, אֵלּוּ חַבּוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְנוּ וְגָמְרוּ שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, בִּקְשׁוּ לְצָרֵף שְׁלֹמֹה עִמָּהֶם, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה (תהלים קה, טו): אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְיַחֵס רֹאשׁ לְשַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד, כא): וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים הַלָּלוּ: מִשְׁלֵי; שִׁיר הַשִּׁירִים; וְקֹהֶלֶת.

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר - הדא הוא דכתיב (משלי כב, כט): חזית איש מהיר במלאכתו וגו', כדכתיב (בפסוק ( מ"א ז, נא): ותשלם כל המלאכה). דבר אחר: חזית איש מהיר, זה משה, שהיה מהיר במלאכת המשכן, לפיכך, לפני מלכים יתיצב. רבי יהודה אומר: חזית איש מהיר, זה משה, שהיה זריז להביא המכות על פרעה. לפני מלכים יתיצב, והתיצב לפני פרעה. בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו. אמר ליה רבי נחמיה: לדבריך עשית הקדש חול, אלא לפני מלכים יתיצב, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתיצב, וכמה דאת אמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. בל יתיצב לפני חשוכים, זה פרעה, שהחשיך הקדוש ברוך הוא לו ולארצו, שנאמר (שמות י, כב): ויהי חשך אפלה. השכם בבקר והתיצב לפני פרעה למה בהשכמה? אמר רבי ברכיה: לפי שהיה פרעה הרשע אומר: ומה בנו של עמרם זה, הולך ובא אלינו בכל בקר ובקר, אלא עד שלא יבא אלך ואצא לי מכאן, והקדוש ברוך הוא שהוא בוחן לבבות אמר ליה למשה: הוי יודע, שהרשע הזה כך מחשב בלבו, אלא עד שלא יצא קדם לפניו, לכך נאמר: השכם בבקר. ורבי פנחס הכהן בר רבי חמא אמר: הדא הוא דכתיב (איוב לו, יג): וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקדוש ברוך הוא מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין, אפילו הם רוצים באחרונה, הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה. ומהו וחנפי לב? אותן שהם באין ומחנפים בראשונה, בלבם הם מביאים עליהם האף. באחרונה ומהו? (שם שם, שם): לא ישועו כי אסרם, אף על פי שהם רוצים לשוב להקדוש ברוך הוא ובאין לעסוק בתפלה, אינן יכולים. למה? כי אסרם, שנעל בפניהם. כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: עד שלא יצא, לך והתיצב לפניו:

והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו' (מלכים א ב יא), ואומר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית וגו' (שם ו א), ובשנה השנית ליפתח, אמר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו' שלש מאות שנה וגו' (שופטים יא כו), ומן השנה השנית ליפתח ועד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, וארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הרי ארבע מאות ושמונים שנה. בחצי היובל נבנה הבית, בשנה הרביעית בשבוע, וכן לשלמה, שנאמר בשנה הרבעית יסד בית ה' בירח זו. ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני וגו' (מלכים א ו׳:ל״ז-ל״ח), ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (שם ז א), אז יקהל שלמה את זקני ישראל וגו', ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל (שם ח), מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירנו וגו' (ויקרא ט כד), ואומר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (שם ט ה), ובמתן תורה הוא אומר כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני (שמות יט יא), ובבית העולמים הוא אומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו', וכל בני ישראל ראים ברדת וגו' (דברי הימים ב ז׳:א׳), ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וגו' ביום חתנתו (שיר השירים ג יא), ביום ח' שלאחר שבעת ימי המלואים, וביום שמחת לבו (שם) ביום גמר בית העולמים. ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד (מלכים א ג ג) ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית, אבל משהתחיל לבנות את הבית, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (שם ג א), באותו הפרק והדד שמע במצרים וגו', ויהי שטן וגו' (שם יא), ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים וגו', ומוצא הסוסים וגו', ותעלה ותצא וגו' (שם י), והמלך שלמה אהב וגו' (שם יא א), שתמצא לומר כי על אפי ועל חמתי וגו' (ירמיה לב לא), אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת. אחיה אמר לירבעם והיה אם תשמע וגו' (מלכים א יא לח), ומה בנה, לדוד נתן לו מלכות שלשים ושש שנה על ישראל, לו ל"ג ולבנו ג', ואילו זכה ירבעם בן נבט, היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו, לו ל"ג ולבנו ג', וכן הוא אומר ואענה את זרע דוד (שם יא לט), מה תלמוד לומר למען זאת (שם), אלא כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, ומה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלוי לפניו שאסא עומד לקלקל: