מלכים א ח:ב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, תנחומא בובר ופסיקתא דרב כהנא

(דף י ע״ב) תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם. בתשרי נולדו אבות. בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק. בראש השנה נפקדה שרה ורחל וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם. בניסן נולדו אבות. בניסן מתו אבות. בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל: תניא רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר (בראשית א יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה וגו׳ איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היה וירדו גשמים עליהם וצמחו שנאמר (שם ב ו) ואד יעלה מן הארץ וגו׳ רבי יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנאמר (שם א יב) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי וגו׳ אי זהו חדש שהארץ מוציא דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה עם זה שנאמר (תהלים סה יד) לבשו כרים הצאן וגו׳, ואידך נמי הא כתיב (בראשית א יב) ועץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב ואידך נמי הכתיב עץ פרי ההוא כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר (שם ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם. רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר (מלכים א׳ ח ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג וגו׳ ירח שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא דכתיב (במדבר כד כא) איתן מושבך וגו׳ ואומר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה׳ ואיתנים מוסדי ארץ וגו׳, ואומר (ש״ה ב ח) קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות:

ב תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, וְרָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, (יִשְׂרָאֵל) וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִגָּאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִגָּאֵל. תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׁב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי" וְגוֹ'. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְּשָׁאִים, וְאִילָן מָלֵא פֵּרוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה תִּשְׁרֵי. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, זְמַן רְבִיעָה הָיָה, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים (עֲלֵיהֶם) וְצָמְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב) "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ" וְגוֹ'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם א) "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׁב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" וְגוֹ'. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ (מוֹצִיאָה) [מְלֵאָה] דְּשָׁאִים וְאִילָן מוֹצִיא פֵּרוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה נִיסָן, וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, זְמַן בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁמִּזְדַּוְּגִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סה) "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן" וְגוֹ'. וְאִידָךְ נַמִי, הָא כְּתִיב: (בראשית א) "וְעֵץ עֹשֶׁה פְּרִי"? הַהוּא, לִבְרָכָה לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב! וְאִידָךְ נַמִי, הָכְּתִיב: "עֵץ פְּרִי"? הַהוּא, כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, בְּקוֹמָתָן נִבְרְאוּ, לְדַעְתָּן נִבְרְאוּ, לְצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב) "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל צְבָאָם". אַל תִּקְרִי 'צְבָאָם' אֶלָּא 'צִבְיוֹנָם'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים־א ח) "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג" וְגוֹ', יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ אֵיתָנִי עוֹלָם. מַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'אֵיתָן' לִישְׁנָא דְּתַקִּיפִין הוּא? דִּכְתִיב: (במדבר כד) "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (מיכה ו) "שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה', וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (ש"ה ב) "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא (וְגוֹ') [מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת"]. "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים", בִּזְכוּת אָבוֹת. "מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", בִּזְכוּת אִמָּהוֹת.

ד"א בחדש, בא חודש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמרלו בהוציאך את העם (הזה) ממצרים תעבדון וגו' (שמות ג יב), והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע [הקץ] אמר הקב"ה בא חודש שהיתה מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי, כמו שהוא אומר בירח זיו (מ"א ו לז), בירח בול (שם שם לח), בירח האיתנים (שם ח ב), אלא בחודש [השלישי], אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ועמד על פרקו ביקש אביו להשיאו, ולא היה לו, ארגינטירין (פי' חצר) חדשה, אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו (בחצר) [צ"ל בארגינטירין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ, [נמצא המלך משיא את בנו על ארגינטירין ישנה שהיא נראית חדשה], כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין וחרשים וחיגרים. אמר הקב"ה [התורה כולה שלימה שנאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח)], אתן אותה לדור זה, ויש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה ריפא אותן, ונתן להם את התורה, ומנין [שריפא אותם], מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר וכל העם רואים וגו' (שמות כ יח), ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד ז), ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט יח), הוי חידוש דברים אחדש לכם.