מלכים א יא:ד מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

אל יתהלל: המדרש הזה מיוסד על הפסוק כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט' כ״ב), ומצייר לפנינו את שלמה החכם דוד הגבור וקרח העשיר, אשר שלשתם לא הועיל להם תכונתם המיוחדת נגד מעשה ה'. בילקוט (ירמיה רמז רפ״ד) חשבו שני חכמים אחיתופל מישראל ובלעם מאו״ה ושניהם נאבדו מן העולם, שני עשירים קרח מישראל והמן באו״ה. שני גבורים שמשון מישראל וגלית מאו״ה וכו׳. אבל בעל המדרש אל יתהלל הציע לפנינו את שלמה המלך תחת אחיתופל, ואת דוד המלך תחת שמשון. חכמת שלמה לא עמדה לו לבטל אפילו אות אחת שבתורה, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, אני ארבה ולא אשוב (סנהדרין כ״א:) ולא עמדה לו חכמתו כי נשיו הטו את לבבו (מ״א י״א ד׳) ויאמר כי בער אנכי מאיש כל אמרת אלוה צרופה, כי נגד חכמת התורה כל בינת אדם תסתתר (ברכות ח׳.). דוד המלך גם הוא התגאה בגבורתו, שבשעה שהיה נלחם היה הורג שמונה מאות חלל בפעם אחת (עי׳ מ״ק ט״ז:). ולאחרונה כמעט נפל בידי ישבי בנוב לולא הצילו מידו אבישי (עי׳ סנהדרין צ״ה.), אודות עשירות קרח יש גוזמאות רבות באגדות שונות (עי׳ פסחים קי״ט. סנהדרין ק״י.) וספור המעשה בריש מדרש תהלים. וס׳ מעשיות של ויניציא שי״א, פירארא שי״ד, וירונא ת״ז. הנוסחא הראשונה המובאה להלן הוא מבית מדרש ליעלינעק ח״ו. ועי׳ ג״כ גלית הפלשתי; שלמה.

‎וְאַבְרָהָם זָקֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי, מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְבָרִים הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל אָדָם, מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמִפְּנֵי כַעַס בָּנִים וּמִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה וּמִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת. מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, מִדָּוִד, דִּכְתִיב: וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה' (דה״‎א כא, ל). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וְדָוִיד זָקֵן (דה״‎א כג, א). מִפְּנֵי כַעַס בָּנִים, מֵעֵלִי, דִּכְתִיב: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל (ש״‎א ב, כב). מִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת, מִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁעָשָׂה מִלְחָמוֹת עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, מַה כְּתִיב בּוֹ, וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (יהושע כג, א). וּמִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה, דִּכְתִיב: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים (מלכים א יא, ד). אֲבָל אַבְרָהָם, אִשְׁתּוֹ מְכַבְּדַתּוּ וְקוֹרְאַתּוּ אֲדֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲדֹנִי זָקֵן. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר, אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ (משלי יב, ד). לְפִיכָךְ כְּתִיב בֵּהּ, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.

ד"א כי העושק יהולל וגו'. עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהן, הטעו אותו, שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה [נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים] (מ"א יא ד), אמר ר' חייא בר אבא נוח לו אילו היה גורף ביבין ולא נכתב עליו הפסוק הה, ומה הן דברים, דברי אגור בן יקה המשא [נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל] (משלי ל א), למה נקרא שמו אגור, שאגר את התורה, בין שהבינה, יקא שהקיאה, מהו לאיתיאל, שכתב הקב"ה בתורתו לא ירבה לו נשים (דברים יז יז), בשביל שלא יסור (את) לבבו, אמר שלמה אני ארבה ואיני מתיירא שלבו סר. אמר ר' יהושע בן לוי עלה יו"ד ונשתטחה לפני הקב"ה, אמרה לפני רבונו של עולם הכתבתה בתורתך אות אחת לבטלה, תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עלם הרי שלמה ביקש לעקור יו"ד ממני שכתבת בי (לא ירבה לו נשים), לא ירבה לו סוסים, [לא ירבה לו נשים], וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (שם שם יז יז), ריבה סוסים מנין, שנאמר ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים (מ"א ה ו), ריבה לו נשים מניין, שנאמר ויהי לו נשים שרות שבע מאות וגו' (שם יא ג), ריבה לו כסף וזהב, שנאמר ויתן המלך את הכסף וגו' (שם י כז), א"ל הקב"ה חייך שלמה בטיל ומאה כיוצא בו, ואות אחת אינו בטל, ומי גרם לשלמה לבא לידי כך, עיסוק שעסק בדברים שאין בהן צורך, הוי כי העושק יהולל חכם. ולא תאמר שלמה בלבד אלא אפילו משה בשעה שהלך אצל פרעה, מה כתיב ואחר באו משה ואהרן וגו' (שמות ה א). אמר ר' חייא בר' אבא יום פרוסביסרא של פרעה היה, והיו כל המלכם באין ומעטרין אותו, שהיה קוזמוקטור של עולם (פי' חוזק), והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטון, נכנסו אצל פרעה, אמרו לו שני זקנים עומדים על פתח פלטין שלך, אמר להם ויש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם באחרונה יסעו, נכנסו אצל פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו ה' אלהי העברים שלחנו אליך, ואמר לנו שנאמר לך, שלח (עמי ויחוגו לי) [את עמי ויעבדוני] במדבר (שמות ז טז), אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו (שם ה ב), ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו, אלא בדברים בא אלי, ומי ה' אשר אשמע בקולו.