מלכים א יא:ז מדרש: מדרש שכל טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

אז ישיר. יש אז שסמוך ללשון עתיד, כגון אז יבקע כשחר (ישעי' נח ח), אז ידלג כאיל (שם לה ו), אז ימלא שחוק פינו (תהלי' קכו ב) ויש אז סמוך ללשון עבר, כגון אז ידבר יהושע לה' (יהושע י יב), אז ירד שריד (שופטים ה יג), אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח ל), אז יבנה שלמה במה (מ"א יא ז), וכן אז ישיר לשון עבר ויש דורשין אז בכתב נוטריקון אותו זיין. וכך פשוטו של פסוק אותו זיין שננערו מצרים בים בשביל שהאמינו בהקב"ה שרתה עליהם רוח הקודש והתחילו לשורר:

אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר שלמה חטא אין אלא טועה שנאמר (מלכים א יא ד) ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מחטא נמי לא חטא. אלא מה אני מקיים (שם) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו את לבבו. ההיא כרבי נתן דר׳ נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו וגו׳ והכתיב כלבב דוד אביו. כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מחטא נמי לא חטא. ה״ק ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך. והכתיב (שם יא ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב. שבקש לבנות ולא בנה. אלא מעתה (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח לה׳ שבקש לבנות ולא בנה. אלא דבנה ה"נ דבנה. אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו׳. אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם הלא כל עבודות כוכבים שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום. אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי. והכתיב (שם א יא ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה׳. אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא. אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל וכתב בו ויעש הרע בעיני ה׳. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודת כוכבים פלוני וכך עושין לעבודת כוכבים פלוני ולא מיחה בה. א״ר יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליא של יון:

קלו תָּנוּ רַבָּנָן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", יָכוֹל תְּהֵא מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאַחֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", מַה מְּחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד, מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:א׳) "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל" וְגוֹ'. 'שָׁר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יָשִׁיר', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר [אַתָּה אוֹמֵר]: (יהושע ח׳:ל׳) "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה'", 'בָּנָה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יִבְנֶה', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. [אֶלָּא מֵעַתָּה (מלכים א י״א:ז׳) "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" וְגוֹ', הָכִי נַמִּי דְּיִבְנֶה? אֶלָּא, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה]. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פד) "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה", 'הִלְּלוּךָ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יְהַלְלוּךָ', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ב:ח׳) "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ" וְגוֹ'. 'רִנְּנוּ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יְרַנֵּנוּ', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲתִידִין כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לוֹמַר שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׁאוּ קוֹל, (וְגוֹ') [יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ"]. אָמַר (מר זוטרא) [רָבָא]: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:ו׳) "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת", 'יְחִי רְאוּבֵן', (לימות המשיח) "[בָּעוֹלָם הַזֶּה], "וְאַל יָמֹת" לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִינָא אָמַר מֵהָכָא: (דניאל י״ב:ב׳) "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" וְגוֹ'. רַב אַשִׁי אָמַר מֵהָכָא: (שם) "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".