מלכים א יא:ל מדרש: רות רבה, רות רבה (לרנר) ומדרש שמואל

וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ (רות ד, ח), נַעֲלוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, וָחֳרִינָא אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל גּוֹאֵל, נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּמַאן דְּאָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, שֶׁדֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לִהְיוֹת נוֹתֵן עֵרָבוֹן. וְדִכְוָותָהּ (מלכים א יא, ל): וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַֹּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה וגו', שִׂמְלָתוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, וָחֳרִינָא אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְדִכְוָותָהּ (שמואל א טו, כז): וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע, מְעִילוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וָחֳרִינָא אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵין נְטִיעָתָן מְשֻׁבַּחַת. וְדִכְוָותָהּ (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם הוּא שֶׁנִּגַּף לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָּה, וְלָמָּה נִגַּף אֲבִיָּה, עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. רַבִּי אַחָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ צוּרָתָן, דִּתְנֵינַן אֵין מְעִידִין עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל יְדֵי שֶׁחִסְדָן בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל יְדֵי שֶׁבִּזָּה כְּבוֹד אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ז): וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בֶּן בְּלִיַּעַל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל יָדוֹ וְלֹא בִעֲרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחַר יָרָבְעָם, וּכְתִיב (מלכים א יב, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ שֶׁמּוֹנֶה אֶת הַמֶּלֶךְ נְגָפוֹ הַכָּתוּב, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַהֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

ודכוותה: ויתפוש אחיה בשלמה החדשה (מ"א יא: ל). שמלתו של מי? רב ולוי. חד אמר, שמלתו של ירבעם. וחרנה אמר, שמלתו של אחיה. אמר ר' שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמ' שמלתו של אחיה, שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דוד.

ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שם שם כ"ז), כנף מעילו של מי, רב ולוי חד אמר כנף מעילו של שאול, וחד אמר כנף מעילו של שמואל, [ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל], שכן דרך צדיקים להיות מצטערין [בשעה] שאין נטיעתן משובחת, ודכותה ויתפש אחיה בשלמה החדשה וגו' (מלכים א' י"א ל'), שלמתו של מי, רב ולוי, חד אמר שלמתו של ירבעם, וחד אמר שלמתו של אחיה, אמר רבי שמואל בר נחמני נראין דברים שלמתו של אחיה (א"ר שמואל) שכן דרך צדיקים להיות מצטערין בשעה שיש מחלוקת לבית דוד, ודכותה ויאמר הגואל לבועז וגו' [וישלוף נעלו] (רות ד'), נעלו של מי, רב ולוי, חד אמר נעלו של גואל, וחד אמר נעלו של בועז, אמר רבי שמואל בר נחמני נראין הדברים נעלו של בועז, שכן דרך הלוקח להיות נותן עירבון, ודכותה ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה' וימת (דה"ב י"ג כ'), אמר רבי שמואל בר נחמני מה את סבור שהוא ירבעם ואינו אלא אביה, ולמה נגפו, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, (חד) [רבי יוחנן] אמר על שחישדן ברבים, שנאמר ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים (שם שם ח'), ורבי שמעון בן לקיש אמר על שבזה כבוד אחיה השילוני וקרא אותו בן בליעל, שנאמר ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל (שם שם ז'), ורבנן אמרי על שבאת לידו ע"ז ולא ביטלה, הדא הוא דכתיב וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים [את] בית אל (שם שם י"ט), [וכתיב וישם את האחד בית אל (מלכים א' י"ב כ"ט)], והרי דברים קל וחומר ומה אם המלך שהונה למלך נגפו הכתוב, הדיוט [שהוא הונה את ההדיוט] על אחת כמה וכמה. ודכותה וארוחתו ארוחת תמיד וגו' [כל ימי חייו] (מלכים ב' כ"ה כ"ט), ימי חייו של מי, רב ולוי חד אמר ימי חייו של יהויכין, וחד אמר ימי חייו של אויל, אמר רבי שמואל בר נחמן נראין דברים ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקדוש ברוך הוא נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה מהם עוד מעתה עד שהוא מכניסה עמהם לגן עדן.