מלכים א יב:טז מדרש: מדרש תנחומא, ספרי זוטא, מדרש שמואל ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. וְכִי שִׁירָה אַחַת הִיא, וַהֲלֹא עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן, כִּדְמְפָרַשׁ לְעֵיל שִׁירָה הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל, א). וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה חֲנָכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (מלכים א ח, סג). אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן דָּוִד נַפְשׁוֹ עָלָיו, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי וְגוֹ', עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' וְגוֹ', הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר (תהלים קלב, א-ו). רְאֵה מַה כְּתִיב בּוֹ וְעַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (מלכים א יב, טז). הָא לָמַדְתָּ, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

- אשר בצאתו מרחם אמו, כולנו יצאנו מרחם אחד. ויאכל חצי בשרו, מגיד [שהיא חציינו היית] שהיא היתה מלמדת הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים מכאן היה ר' אלעזר ביר' שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים. אשר בצאתו מרחם אמו מרחם אמינו יצאת אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו (מלאכי א יג) אותי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח יז) אפי אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א' ג יג) כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר הלא אתה מקדם י״י אלהי קדושי לא נמות (חבקוק א יב) כלפי מעלה היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל (ירמיה ב יא) כבודי היה אלא שכינה הכתוב. כיו״ב א״א מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל (מלכים א' יב טז) לאלהיך היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ) כבודי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אין כתיב כן אלא בבת עינו כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכינה הכתוב:

ויאמר ה' אל שמואל שמע וגו' (שמואל א' ח' ז'), תני רבי שמעון בן יוחי אותי מאסו גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו, א"ל בשלשה דברים הן עתידין למאוס (עתידין למאס) [במלכות שמים ובמלכות בית דוד] ובבנין בית המקדש, אימתי מאסו בשלשתן בימי רחבעם, הדא הוא דכתיב וירא [כל] ישראל (ויאמ' אין לנו) [לאמר מה לנו] חלק בדוד (מלכים א' י"ב ט"ז), זו מלכות שמים, ולא נחלה בבן ישי (שם), זו מלכות בית דוד, (איש לאהליו) [לאהליך] ישראל עתה ראה ביתך דוד (שם), זה בנין בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הדא הוא דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם (הושע ג' ה'), זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם (שם) זו מלכות בית דוד ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים (שם), זה בנין בית המקדש.