מלכים א יב:כט מדרש: תנחומא בובר, פסיקתא דרב כהנא, רות רבה ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃

תנחומא בובר

וכן אתה מוצא שעשו ישראל כל מה שאמר להם בימי השופטים, שנאמר ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות (שופטים י ו), וכן ירבעם, שנאמר ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם האחד בבית אל ואת האחד (שם) [נתן] בדן (מ"א יב כט), ולא היה מניח לישראל לעלות לירושלים, והיה אומר אלה אלהיך ישראל, וכן אחאב חטא והחטיא את ישראל מכל הרשעים שהיו לפניו, ויעש אחאב [בן עמרי] הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו (שם טז ל), תדע לך שהיה מוכר עצמו לעבודה זרה, שנאמר כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' (שם כא כה), והשכיח שמו של הקב"ה, היאך, היה מוחק את האזכרות, וכותב תחתיהם וידבר הבעל, בראשית הבעל, ויאמר הבעל וכל התורה כולה עשה כן, הוא שהנביא אומר החושבים להשכיח את עמי שמי (ירמיה כג כז), ומנשה עשה יותר מכולם, שנאמר וישם [את] פסל הסמל וגו' (דה"ב לג ז), והוא העביר [אות] בניו באש (למולך) בגי בן הנום ועונן וניחש [וכשף] ועשה אוב וידעוני [הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו] (דה"ב לג ו), וכיצד היה המולך בגיא בן הנום, עשוי חוץ לירושלים, ובמקום מופלג, וצלם היה ופניו של עגל, וידיו פשוטות כאדם [שפותח ידיו לקבל] דבר מחבירו, והיו מסיקין אותו עד שהידים נעשים כאש, ושבעה קנקלים היו לו, והוא לפנים מהם, ולפי קרבנו של כל אחד ואחד היה נכנס, מי שמקריב עוף נכנס לקנקל הראשון, עז נכנס לקנקל השני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לששי, מי שמקריב בנו אומרים הכומרים כי אין למעלה הימנו, היה נכנס לפנים מן הקנקל השביעי, והיה הולך ונושקו, שנאמר זובחי אדם עגלים ישקון (הושע יג ב), והיו הכומרים נוטלין בנו ממנו ונותנין התינוק על ידי המולך, ונוטלין התופין ומקישין בהן כדי שלא ישמע אביו קול בנו, ומעיו של תינוק מתמעכין עליו, והיה התינוק מנהים עד שישליט נפשו על ידו. אמר ר' יהודה הלוי הוא שכתוב ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום (ירמיה ז לא), מה היא התופת, שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום, שהיו הכומרים אומרין למולך כשהתינוק מנהים יהנה לך יערב לך. ראה היאך היו להוטין אחרי ע"ז, אמר הקב"ה על ידי יצר הרע הייתם חוטאים וגולים, אבל לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו).
שאל רבBookmarkShareCopy

פסיקתא דרב כהנא

[ו] ר' יודן פתח כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (משלי י:כ). כסף נבחר לשון צדיק, זה יעידו הנביא. לב רשעים כמעט, זה ירבעם, הדה היא דכת' והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר י"י וגומ', ויקרא על המזבח בדבר י"י ויאמר מזבח מזבח (מלכים א' יג:א, ב), ולמה מזבח מזבח שני פעמים, א"ר אבא בר כהנא מזבח שבבית אל ומזבח שבדן. מה קרא עליו, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך (שם, שם), ועצמות ירבעם ישרפו עליך אין כתיב כן, אלא ועצמות אדם ישרפו עליך (שם, שם), מלמד שחלק כבוד למלכות, דכ' ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו (שם, שם). ר' חונא בשם ר' אידי, חס המקו' על כבודו של צדיק יותר מכבודו, עומד ומקריב לע"ז ולא יבשה ידו, וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו, הדה היא דכת' ותיבש ידו אשר שלח עליו (שם, שם). ויען המלך ויאמ' אל איש האלהים חל נא את פני י"י אלהיך והתפלל בעדי (מלכים א' יג:ו). תרין אמורין. חד אמ', אלהיך ולא אלהי. וחרנא א', באילו הפנים הוא קורא אותו אלהי ועומד ומקריב לע"ז והוא קורא אותו אלה', אעפ"כ ויחל איש האלהים את פני י"י ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה (שם, שם). מה הוא כבראשונה, ר' ברכיה ר' יודא בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אם תכתוש את האויל במכתש של חרשין אין את מועיל ממנו, מה בראשונה עומד ומקרב לע"ז אף בשנייה עומד ומקרי' לע"ז. ד"א כסף נבחר לשון צדיק (משלי י:כ), זה הקב"ה שהיבחיר את לשונו למשה וא' כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל:יב).
שאל רבBookmarkShareCopy

רות רבה

וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ (רות ד, ח), נַעֲלוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, וָחֳרִינָא אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל גּוֹאֵל, נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּמַאן דְּאָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, שֶׁדֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לִהְיוֹת נוֹתֵן עֵרָבוֹן. וְדִכְוָותָהּ (מלכים א יא, ל): וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַֹּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה וגו', שִׂמְלָתוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, וָחֳרִינָא אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְדִכְוָותָהּ (שמואל א טו, כז): וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע, מְעִילוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וָחֳרִינָא אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵין נְטִיעָתָן מְשֻׁבַּחַת. וְדִכְוָותָהּ (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם הוּא שֶׁנִּגַּף לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָּה, וְלָמָּה נִגַּף אֲבִיָּה, עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. רַבִּי אַחָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ צוּרָתָן, דִּתְנֵינַן אֵין מְעִידִין עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל יְדֵי שֶׁחִסְדָן בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל יְדֵי שֶׁבִּזָּה כְּבוֹד אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ז): וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בֶּן בְּלִיַּעַל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל יָדוֹ וְלֹא בִעֲרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחַר יָרָבְעָם, וּכְתִיב (מלכים א יב, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ שֶׁמּוֹנֶה אֶת הַמֶּלֶךְ נְגָפוֹ הַכָּתוּב, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַהֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

זמין למנויי פרימיום בלבד