מלכים א יג:ד מדרש: מדרש אגדה, פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ד"א ונפש כי תחטא. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינם ברשותו, אלו שברשותו, הפה והידים והרגלים, הפה אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר, אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר, ואם רוצה לעסוק בתורה עוסק, הידים אם רוצה לעסוק בהם במצוה בצדקה מתעסק, ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין לו מי יכריחנו. והרגלים אם רוצה לילך לבית הזנות, או רוצה לילך לבית הכנסת, אין לו מי יכריחנו, ושלשה אינם ברשות האדם, ואלו הם [האף] והעינים והאזנים, האף עובר בשוק במקום ע"ז ומריח קטורת של ע"ז שלא בטובתו, והעינים עובר בשוק במקום ע"ז ורואה עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב, האזנים עובר אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי. ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך, הלא תראה כי בלעם בא ברצונו לקלל את ישראל ולא הניחו הקב"ה אמר לו רשע אתה חושב כי הפה ברשותך, אמור מה שאני אומר לך, באתה לקלל ברך, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כג ו), להודיע אפילו אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו, והידים כן אתה מוצא בירבעם כיון שהלך הנביא ואמר לו ויקרא (אל) [על] המזבח [וגו'] (מ"א יג ב), באותה שעה אמר לו ירבעם משה כתוב בתורה כי יקום בקרבך נביא וגו' [ונתן אליך אות או מופת] (דברים יג ב), מה מופת אתה נותן לי, אמר לו מופת אתה מבקש זה, מופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע וגו' (מ"א יג ג), באותה שעה וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו (שם שם ד), אמר לו הקב"ה רשע אתה חושב כי ידך ברשותך, מיד ותיבש ידו, ללמדך שלא היתה ידו ברשותו, והרגלים מנין, אלואנשי ארם שבאו על אלישע הנביא, אמר להם הקב"ה רשעים אתם ברשות עצמכם באתם, מה עשה הקב"ה הטעה אותם בדרך, שנאמר ויאמר להם אלישע לא זה הדרך ולא זו העיר (מ"ב ו יט), ללמדך שאפילו הרגלים אינם ברשותו של אדם, ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא הקב"ה משנה לרשעים ומורידן לגיהנם, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעי' סו כד):

[ו] ר' יודן פתח כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (משלי י:כ). כסף נבחר לשון צדיק, זה יעידו הנביא. לב רשעים כמעט, זה ירבעם, הדה היא דכת' והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר י"י וגומ', ויקרא על המזבח בדבר י"י ויאמר מזבח מזבח (מלכים א' יג:א, ב), ולמה מזבח מזבח שני פעמים, א"ר אבא בר כהנא מזבח שבבית אל ומזבח שבדן. מה קרא עליו, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך (שם, שם), ועצמות ירבעם ישרפו עליך אין כתיב כן, אלא ועצמות אדם ישרפו עליך (שם, שם), מלמד שחלק כבוד למלכות, דכ' ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו (שם, שם). ר' חונא בשם ר' אידי, חס המקו' על כבודו של צדיק יותר מכבודו, עומד ומקריב לע"ז ולא יבשה ידו, וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו, הדה היא דכת' ותיבש ידו אשר שלח עליו (שם, שם). ויען המלך ויאמ' אל איש האלהים חל נא את פני י"י אלהיך והתפלל בעדי (מלכים א' יג:ו). תרין אמורין. חד אמ', אלהיך ולא אלהי. וחרנא א', באילו הפנים הוא קורא אותו אלהי ועומד ומקריב לע"ז והוא קורא אותו אלה', אעפ"כ ויחל איש האלהים את פני י"י ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה (שם, שם). מה הוא כבראשונה, ר' ברכיה ר' יודא בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אם תכתוש את האויל במכתש של חרשין אין את מועיל ממנו, מה בראשונה עומד ומקרב לע"ז אף בשנייה עומד ומקרי' לע"ז. ד"א כסף נבחר לשון צדיק (משלי י:כ), זה הקב"ה שהיבחיר את לשונו למשה וא' כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל:יב).

‎רַבִּי יוּדָן פָּתַח: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט (משלי י, כ). כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, זֶה עִדּוֹ הַנָּבִיא. לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט, זֶה יָרָבְעָם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר, וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ שֶׁבְּבֵית אֵל וּמִזְבֵחַ שֶׁבְּדָן. מָה אָמַר? הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ (מלכים ב כג, כ). וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ (מלכים א יג, ב). וְעַצְמוֹת יָרָבְעָם לֹא אָמַר אֶלָּא וְעַצְמוֹת אָדָם, מִכָּאן שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ, וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו (מלכים א יג, ד).