מלכים א יג:יח מדרש: שיר השירים רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש אגדה

בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמַד נִתְכַּנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמֵד יָבוֹא וִילַמֵּד, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמֵד יָבוֹא וְיִלְמוֹד. נִתְכַּנְּסוּ וְלָמְדוּ וְעָשׂוּ כָּל צָרְכֵיהוֹן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִפָּטֵר, אָמְרוּ מָקוֹם שֶׁנִּתְקַבַּלְנוּ בְּתוֹכוֹ אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ רֵיקָם, חָלְקוּ כָּבוֹד לְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁהָיָה בֶּן עִיר, וְלֹא שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵהֶם בַּתּוֹרָה אֶלָּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מְכַבְּדוֹ. נִכְנַס רַבִּי יְהוּדָה וְדָרַשׁ (שמות לג, ז): וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (יהושע ג, ד): אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה, מָה רָחוֹק שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף הַרְחֵק הָאָמוּר לְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ משֶׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מְבַקֵּשׁ ה', מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרִים כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וְאַתֶּם אַחֵינוּ רַבּוֹתֵינוּ גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה מִי שֶׁנִּצְטַעֵר בָּכֶם עֲשָׂרָה מִיל אוֹ עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַרְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא. נִכְנַס רַבִּי נְחֶמְיָה וְדָרַשׁ (דברים כג, ד): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', תָּנֵי שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת פָּרְשׁוּ מִלָּבוֹא בִּקְהַל ה', לָמָּה (דברים כג, ה): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְכִי צְרִיכִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַבְּאֵר עוֹלֶה לָהֶם וְהַמָּן יוֹרֵד לָהֶם וְהַשְֹּׂלָו מָצוּי לָהֶם וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, וְאַתְּ אָמַר: אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁהַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מְקַדְּמִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, בּוֹא וּרְאֵה מַה פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת, כְּתִיב בַּתּוֹרָה: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', וְאַתֶּם בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּדַּמְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַלְכֶם וּמַשְׁקֵיכֶם וּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע לָכֶם שָׂכָר טוֹב. נִכְנַס רַבִּי מֵאִיר וְדָרַשׁ (מלכים א יג, יא): וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן ישֵׁב בְּבֵית אֵל, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי מֵאִיר פִּתְפּוּתֵי בֵּיצִים יֵשׁ כָּאן, אֵיזֶה זֶה, זֶה יוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יח, ל): וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶׁה, נוּן תְּלוּיָה בִּמְנַשֶּׁה, זָכָה, בֶּן משֶׁה, וְאִם לָאו, בֶּן מְנַשֶּׁה. חַבְרַיָּא בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרִין לֵיהּ כֹּמֶר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֶאֱרִיךְ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, אָמַר לוֹ הֵן, עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כֵּיצַד, הֲוָה בַּר נָשׁ אָתֵי לְמִסְגַּד לֵיהּ וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, הֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אוֹ חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין אוֹ שִׁבְעִין אוֹ בַּר כַּמָּה הֲוָה, וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אוֹ חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין אוֹ שִׁבְעִין אוֹ תְּמַנִּין שְׁנִין וַהֲדָה עֲבוֹדָה זָרָה לֵית הִיא עֲבִידָא אֶלָּא מֵחַמְשָׁה אוֹ תַּרְתֵּי עֶשְׂרֵה שְׁנִין, וְאַתְּ בָּעֵי מִשְׁבּוֹק אֱלָהָךְ וּמַסְגֵּיד לֵיהּ, דָּא פְּחִיתָא, וְהוּא מִתְבְּהִית וְאָזֵיל לֵיהּ, אֲתָא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ יָתֵיב הָכָא וְעָבֵד בָּהּ, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא נָסֵיב אַגְרֵי וּמְסַמֵּי עֵינֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בּוֹ דָּוִד שָׁלַח וְאַיְיתִיתֵיהּ וְאָמַר לוֹ אַתְּ הוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָמַר לוֹ כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל מִבֵּית אֲבִי אַבָּא מְכֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא תִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם לֹא הוּא כֵן, אֶלָּא מְכֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה מִמְּךָ וְלֹא תִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁהַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו עָמַד וּמִנָּה אוֹתוֹ קוֹמְסִין תִּסְבְּרִין, אָמְרוּ כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד חָזַר לְסוּרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וגו' כִּחֵשׁ לוֹ, מַהוּ כִּחֵשׁ לוֹ, שִׁקֵּר לוֹ, וּמַה שִּׁקֵּר לוֹ, הֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים, וּכְתִיב (מלכים א יג, כ): וַיְהִי הֵם ישְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְבַר ה' אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם זֶה שֶׁכִּחֵשׁ בּוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים זָכָה שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַל אֱמֶת וּמִשְׁתֶּה וּמִטָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר טוֹב. נִכְנַס רַבִּי יוֹסֵי וְדָרַשׁ (שמואל ב ו, יא): וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי וגו' (שמואל ב ו, יא): וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בְּאֵיזוֹ זְכוּת בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ה): עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָֹּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כו, ח): כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם. אָמְרוּ שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חָדָא מִנְהוֹן הֲוַת יְלֵדַת תְּרֵין בְּכָל יַרְחָא, הָא כֵיצַד, טְמֵאָה שִׁבְעָה, וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה, וְהִיא יוֹלֶדֶת. טְמֵאָה שִׁבְעָה, וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה, וְהִיא יוֹלֶדֶת. שִׁתָּא עֲשַׂר בְּכָל יֶרַח. תְּלָתָא יְרָחִין הָא אַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא, וְשִׁתָּא דִידֵיהּ, הָא חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָה, וּתְמָנְיָתְהוֹן הָא שִׁתִּין וְתַרְתֵּין, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ה): שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם. חַבְרַיָא בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן אֲמָרוּ לֵיהּ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (דברי הימים א כו, ה): פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי, אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה. וּמַה פָּעַל בַּתּוֹרָה, שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְדַבֵּר אֶלָּא שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים וְהִדְלִיק בּוֹ נֵר אֶחָד זָכָה לְהִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ (מלכים ב ד, ח): וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמְרוּ גְּדוֹלָה הִיא הַפַּרְנָסָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לָבוֹא שֶׁלֹא בְעוֹנָתָהּ, צָרְפִית עַל יְדֵי שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת אֵלִיָּהוּ זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, שׁוּנַמִּית עַל יְדֵי שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת אֱלִישָׁע זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אֲפִלּוּ נֵרוֹת אֲפִלּוּ פְּתִילוֹת הָיָה אֵלִיָּהוּ מַעֲבִיר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁלֹא יַטְרִיחַ לְכָל בְּרִיָה, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר וְכִי מִשֶּׁלָּהּ אָכַל וַהֲלֹא הִיא וְהוּא מִשֶּׁלּוֹ אָכְלוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יז, טו): וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא, הוּא וְהִיא כְּתִיב, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלָה אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשִׁמַּשְׁתּוֹ, זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, וְאַתֶּם בְּנֵי אוּשָׁא גּוֹמְלֵי הַחֶסֶד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְדָרַשׁ (שמואל א טו, ו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה יִתְרוֹ חֶסֶד, וַהֲלֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יִתְרוֹ וַדַּאי עָשָׂה חֶסֶד עִם משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, כ): קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין הוּא כֵּן אֶלָּא בִּשְׂכָרוֹ הֶאֱכִילוֹ, דִּכְתִיב (שמות ב, כ): וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלָרוֹעִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דָּלָה לָנוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, דָּלָה לָרוֹעִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם,, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין לוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְדָרַשׁ (דברים כז, ט): וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, וְכִי הַיּוֹם קִבְּלוּ הַתּוֹרָה וַהֲלֹא כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַיּוֹם הַזֶה, אֶלָּא מְלַמֵּד כֵּיוָן שֶׁשָּׁנָה לָהֶם משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, הֶעֱלָה לָהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ הַיּוֹם מֵהַר סִינַי, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מ״ט:ל״ה) כה אמר ה׳ הנני שובר את קשת מלך עילם נשא חנניה ק״ו בעצמו ומה עילם שלא באה אלא לעזור את בבל אמר הקב״ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן עאכ״ו אתא איהו בשוק התחתון אמר (שם כח) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל א״ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א״ל כיון דאתיהיב ק״ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו. המתנבא בשם ע״ז כגון נביאי הבעל. הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי. המוותר ע״ד נביא כגון (ע״ב) חבריה דמיכה דכתיב (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו וכתיב (שם) ויאמר לו יען אשר לא שמעת. ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכתיב (שם יג) כי כן צוה אותי וכתיב (שם) ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב (שם) וישב אתו וכתיב (שם) וילך וימצאהו אריה:

ור' יוחנן אומר גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים, ומרחקת את הקרובים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מקרבת את הרחוקים, מיתרו בשכר שאמר קראן לו ויאכל לחם, זכו בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים [וכו'] (שם), וכתיב ובני קני חותן משה וגו' (שופטים א' י"ו). ומרחקת את הקרובים, מעמון ומואב, שנאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כ"ג ד'), וסמיך ליה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים (שם שם ה'). ומעלמת עין מן הרשעים, ממיכה, דאמר ר' יוחנן מדן ועד שילה שלשה מילין הוו, והיה עשן המערכה ועשן פסלו של מיכה מתערבין זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להם הניחו לעשנו שיעלה, כי פתו מצויה לעוברי דרכים, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י' ט"ו), ואמר ר' יוחנן זה פסלו של מיכה שעבר עמהם בים. ומשרה שכינה על נביאי הבעל, מחבריה דעדו הנביא, שנאמר ויאמר לו גם אני נביא כמוך וגו' (מ"א י"ג י"ח), וכתיב ויהי הם יושבים (על) [אל] השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו' (שם שם כ'). ושגגתה עולה זדון, דאמר ר' יהודה [אמר רב] אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם. לא נחלקה מלכות בית דוד, לא נחרבה נוב עיר של הכהנים, ולא נטרד דואג, ולא נהרג שאול ויהונתן: