מלכים א יז:כג מדרש: פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא, במדבר רבה ותנחומא בובר

[ד] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע (משלי ל:ד). מי עלה שמים, זה הב"ה דכתי' בו עלה אלהים בתרועה (תהלים מז:ו). וירד, וירד י"י על הר סיני (שמות יט:כ). מי אסף רוח, אשר בידו נפש כל חי וגו' (איוב יב:י). מי צרר מים, צורר מים בעביו (שם כו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, י"י ממית ומחיה (שמואל א' ב:ו). ומה שמו, צור שמו, שדי שמו, י"י צבאות שמו. ומה שם בנו, בני בכורי ישראל (שמות ד:כב) שמו. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים, זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא מוריד טל ומטר לעולם. מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ולא מורידה את הגשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר את השמים מהוריד טל ומטר לעולם. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה אליהו דכתי' ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב:יא). וירד, אתו אל תירא (שם א:טו). מי אסף רוח בחפניו, י"י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו (מלכים א' יז:א). מי צרר מים (משלי שם), ויקח אליהו את אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב:ח). מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), ויאמר אליהו ראי חי בנך (מלכים א' יז:כג). ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה משה דכתי' ביה ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). וירד, וירד משה מן ההר (שם שם יד). מי אסף רוח, כצאתי את העיר (שם ט:כט). מי צרר מים (משלי שם), נצבו כמו נד נוזלים (שם טו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, זה אהל מועד, שנא' ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן (במדבר ז:א), שהעולם הוקם עמו. ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים משכן לא נאמ', אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).

וַיְדַבֵּר ה' וְגוֹ'. עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׁאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם (שם כד, ז). בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶת הָאֲרוֹן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר, שְׁאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְגוֹ', שֶׁהָיוּ הַפְּתָחִים שְׁפָלִים, וְאָמַר, הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. בִּקְּשׁוּ הַשְּׁעָרִים לֵירֵד עָלָיו וְלָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר, ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה. חָזַר וְאָמַר, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר וְגוֹ', שְׁאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם. אָמַר לָהֶם: הִתְגַּדְּלוּ שֶׁמֶּלֶךְ הַכָּבוֹד עֲלֵיכֶם. מִיַּד חָלְקוּ לוֹ כָּבוֹד וְנָשְׂאוּ עַצְמָן וְנִכְנַס הָאֲרוֹן. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם חֲלַקְתֶּם לִי כָּבוֹד, חַיֵּיכֶם, כְּשֶׁאַחְרִיב אֶת בֵּיתִי אֵין אָדָם שׁוֹלֵט בָּכֶם. תֵּדַע, שֶׁכָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּלוּ לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר (דניאל א, ב). אֲבָל שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּמְקוֹמָן נִגְנְזוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ (איכה ב, ט). מַהוּ ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה (תהלים כד, י). שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו. כֵּיצַד, הוּא נִקְרָא אֱלֹהִים, קָרָא לְמֹשֶׁה אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שמות ז, א). הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְאֵלִיָּהוּ וְהֶחֱיָה אֶת הַמֵּתִים. שֶׁכֵּן אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, רְאִי חַי בְּנֵךָ (מל״‎א יז, כג). וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מַלְבִּישׁ לְבוּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו (תהלים כא, ו). מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב בּוֹ, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר (שם מז, ו), וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ (דברים לג, ה). מַה מֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא תּוֹקְעִין לְפָנָיו, אַף אַתָּה עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתְּהֵא יוֹצֵא וּמַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל, יִהְיוּ תּוֹקְעִים בָּהֶם וְהֵן מִתְכַּנְּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתָקְעוּ בָהֶן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ. לְפִיכָךְ, עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אֶל תִּתְעָרָב (משלי כד, כא). וּמַהוּ וָמֶלֶךְ, הַמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, וָמֶלֶךְ, הַמְלֵךְ יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר רַע שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ (קהלת ט, יד). דָּבָר אַחֵר, וָמֶלֶךְ, מִן הַמֶּלֶךְ. יָכֹל אִם יֹאמַר לְךָ הַמֶּלֶךְ עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה תִּשְׁמַע לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר: יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁאָמַר לַחֲנַנְיָה מִשָּׁאֵל וַעֲזַרְיָה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ, אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ: לֵאלָהָיךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקִימְתָּ לָא נִסְגָּד (דניאל ג, יח). אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר, הַצְדָא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (שם פסוק יד), לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּהְיוּ שׁוֹמְעִין לַמַּלְכוּת כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר (קהלת ח, ב). אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה מְלֹךְ עָלֵינוּ לְמִסִּים וּלְאַרְנוּנִיּוֹת, אֲבָל לֹא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. מַלְכָּא לֹא אָמַר, אֶלָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, אַתְּ וְכַלְבָּא שָׁוֶה. עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא, נְבוּכַדְנֶצַּר, לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָּם לַהֲתָבוּתָךְ, הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתָנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב, וְהֵן לָא וְגוֹ' (דניאל ג, טז-יח). אָמְרוּ לוֹ: בֵּין מַצִּיל וּבֵין אֵינוֹ מַצִּיל, יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָיךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקִימְתָּ לָא נִסְגֻּד (שם). הֱוֵי אוֹמֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ. עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב (משלי כד, כא), שֶׁלְּכָל יְרֵאָיו נֶחְשְׁבָה יִשְׂרָאֵל חֵלֶק שְׁלִישִׁית. וְעִם אוֹתָן שֶׁאוֹמְרִין שֶׁהֵן שְׁנֵי אֱלֹהוּת בָּעוֹלָם, אֶל תִּתְעָרֵב לָהֶם, שֶׁסּוֹפָן לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג, ח). וְאֵין הַשְּׁלִישִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם הַהִוא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה (ישעיה יט, כד). הֱוֵי אוֹמֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ (משלי כד, כא). כָּל מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשֶׂה מֶלֶךְ. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשָׂה מֶלֶךְ. מִנַּיִן שֶׁנִּתְיָרֵא. דִּכְתִיב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה (בראשית כב, יב). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶל עֵמֶק שָׁוֶה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (שם יד, יז). מַהוּ עֵמֶק שָׁוֶה. שֶׁהִשְׁווּ הַכֹּל וְנָטְלוּ עֵצָה שָׁם וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וְלֹא תֹּאמַר אַבְרָהָם בִּלְבַד, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים (שמות ג, ו). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ. דִּכְתִיב: וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ (דברים לג, ה). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ. מַה מֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה תּוֹקְעִין לְפָנָיו, אַף אַתָּה כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, יִהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף.

לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, ד): מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד וגו'. מִי עָלָה שָׁמַיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' וגו'. וַיֵּרַד, (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. (משלי ל, ד): מִי אָסַף רוּחַ, (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, (משלי ל, ד): מִי צָרַר מַיִם בַּשִֹּׂמְלָה, (איוב כו, ח): צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו, (משלי ל, ד): מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, (שמואל א ב, ו): ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה וגו' (משלי ל, ד): מַה שְּׁמוֹ, צוּר שְׁמוֹ, שַׁדַּי שְׁמוֹ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, (משלי ל, ד): וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע, (שמות ד, כב): בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם, זֶה אֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בִּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם, וַיֵּרַד, (מלכים ב א, טו): רֵד אוֹתוֹ אַל תִּירָא. מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו, (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר וגו'. מִי צָרַר מַיִם בַּשִֹּׂמְלָה, (מלכים ב ב, ח): וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וגו'. מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, (מלכים א יז, כג): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ. דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד, מִי הוּא זֶה שֶׁתְּפִלָּתוֹ עוֹלָה לַשָּׁמַיִם וְהִיא מוֹרִידָה אֶת הַגְּשָׁמִים, וּבִזְכוּתוֹ רוּחוֹת טוֹבוֹת מְנַשְׁבוֹת לְגַדֵּל אֶת הָעֲשָׂבִים, שֶׁנֶּאֱמַר מִי אָסַף רוּחַ, זֶה שֶׁמְחַלֵּק מַעְשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו, הֱוֵי בְּחָפְנָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דָּי. וּמִנַּיִן שֶׁהָרוּחוֹת צֹרֶךְ הַתְּבוּאָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (דברים לב, ב): יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל וגו'. מִי צָרַר מַיִם בַּשִֹּׂמְלָה, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק מַעְשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו אֵין תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה לַשָּׁמַיִם וְאֵינָהּ מוֹרֶדֶת אֶת הַגְּשָׁמִים, אֶלָּא צוֹרֵר הַמַּיִם בֶּעָבִים וְאֵינָם יוֹרְדִים לָאָרֶץ. מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כח, כד): יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר. מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע. מַה שְׁמוֹ, אַבְרָהָם הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כ): וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל, וְהִקְנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְלָמָּה בֵּרְכוֹ שֶׁיַּקְנֶה לוֹ הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לְזַרְעוֹתָיו. וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, זֶה יִצְחָק, שֶׁנָּתַן מַעֲשֵׂר וְנִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, יב): וַיִּזְרַע יִצְחָק וגו', מַהוּ (בראשית כו, יב): וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁמְּדָדָן לְעַשְׂרָן. כִּי תֵדָע, וְכֵן הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאִם יְעַשְׂרוּ תְּבוּאָתָם יְבָרְכֵם בְּעשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כב): עַשֵֹּׂר תְּעַשֵֹּׂר וגו', עַשֵֹּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. וַיֵּרַד (שמות יט, יד): וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם. מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו, (שמות ט, כט): כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ וגו'. מִי צָרַר מַיִם בַּשִֹּׂמְלָה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות טו, ח): נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים. מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, וְכִי משֶׁה הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, אֶלָּא שֶׁהֵקִים אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהָעוֹלָם הוּקַם עִמּוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכָּן אַחֵר הֵקִים עִמּוֹ שֶׁנִּקְרָא אֹהֶל, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּשְׁכָּן נִקְרָא אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, שֶׁעַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיָה הָעוֹלָם רוֹתֵת מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִתְבַּסֵּס הָעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.