וַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִֽי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃
מדרש שכל טוב
ואביכן התל בי. התול זה התולה דברי אמת לשקר, כדי לשחק באנוש, כמו ויהתל בהם אליהו (מלכים א' יח כז), שהיה משחק בנביאי הבעל ומתלוצץ לע"ז, ודומה לו אל יוסף פרעה התל (שמות ח כה), חזו מהתלות (ישעיה ל י), אם לא התולים עמדי (איוב יז ב), וכל דומיהן:
מדרש שכל טוב
רק אל יוסף פרעה התל (בי). כלומר להתל, והיא לישנא קלילא, עיקר מלת התל לשון שקר וצחוק, כגון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים (שופטים טז י), וכגון ויהתל בהם אליהו (מ"א יח כז), ותרגם יונתן בן עוזיאל וחייך בהון אליהו, וכמו אם כהתל באנוש תהתלו בו (איוב יג ט), חזו מהתלות (ישעי' ל י), וכל דומיהן:
שמות רבה
דבר אחר: אנכי ה' אלהיך, הה"ד (עמוס ג): אריה שאג מי לא יירא, וזהו דכתיב (ירמיה י): מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. אמרו הנביאים לירמיהו: מה ראית לומר מלך הגוים, כל הנביאים קורין אותו מלך ישראל, ואתה קורא אותו מלך הגוים? אמר להן: שמעתי ממנו (שם א): נביא לגוים נתתיך, ואני אמרתי מלך הגוים, לומר אם על בניו ועל בני ביתו לא חס, על אחרים הוא חס?! שנאמר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך. מי לא ייראך מלך הגוים, מי לא יתיירא ממך. משל לדניסטוס, שמלא כיסו זהובים והיה עומד וצווח: מי שהוא מבקש יבא וישאל! והיו הכל שומעים ובורחים. לומר, כשיבא ליפרע ממי שלוה, מי יוכל לעמוד? כך כביכול ירד הקב"ה לסיני ליתן הדברות, שלא יהיה העולם מתמוטט, שנאמר: ארץ רעשה אף שמים נטפו. וכן הרים נזלו מפני ה'. וכן עמודי שמים ירופפו וישראל מרתיתין, שנאמר: ויחרד כל העם. וההר מרתת, שנאמר: ויחרד כל ההר מאד. כל אלו למה? אלא מפני שדבר דברות של חיים, והנביא צווח (עמוס ג): אריה שאג מי לא יירא. אמר רבי ירמיה: ומה אם בשעה שהוא נותן חיים לעולם, ארץ רעשה, כשיבא לפרוע מן הרשעים שעברו על דברי תורה, עאכ"ו! שנאמר: לפני זעמו מי יעמוד, ומי מכלכל את יום בואו, כשהוא רצוי אין בריה יכולה לעמוד בכחו, כשהוא קם בחרון אפו, מי יעמוד לפניו?! הוי, (ירמיה י): מי לא יראך מלך הגוים. דבר אחר: אריה שאג, הה"ד (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג אמר רבי סימון: משל למלך, שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והיתה מרתתת. אם המטרונה מתייראת, מה יעשו השפחות והעבדים?! כך כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, שמעו קולות ומתו, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אם ישראל כך, עובדי כוכבים עאכ"ו! דבר אחר: אריה שאג אמרי רבנן, בשם ר' הושעיא: שאל בלצא את רבי עקיבא, אמר לו: מהיכן הרעש נעשה? אמר לו: בשעה שהקדוש ברוך הוא מסתכל בבתי עבודת כוכבים ובעובדיה, היאך נתונין בשקט ובשלוה בעולם, ורואה ביתו חרב ונתון בידם של עובדי כוכבים, כביכול הוא מקנא ושואג ומיד, השמים והארץ רועשים, שנאמר (יואל ד) מציון ישאג ומירושלים יתן קולו. וישראל מה היו עושין? כביכול הוא מגין עליהם, שנאמר (שם) וה' מחסה לעמו. דבר אחר: אריה שאג בוא וראה, בית המקדש נקרא אריה, שנאמר (ישעיה כט): הוי אריאל אריאל. ומלכות בית דוד נקרא אריה, שנאמר (יחזקאל יט): מה אמך לביא בין אריות רבצה. ישראל נקרא אריה, שנאמר ( בראשית מט): גור אריה יהודה. ונבוכדנצר נקרא אריה, שנאמר (ירמיה ד): עלה אריה מסבכו והחריב בית המקדש, ונטל מלכות בית דוד, והגלה את ישראל, והקב"ה אומר (נחום ב): איה מעון אריות היכן הם בני? באותה שעה, שאג ישאג על נוהו. דבר אחר: אריה שאג אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: מקבלין אתם עשרת הדברות? אמרו לו: הן! שנאמר ( תהלים צב): עלי עשור ועלי נבל. עלי לקבל עשרת הדברות. ומהו? ( עמוס ג) ה' אלהים דבר מי לא ינבא. אמר רבי אבהו, בשם ר' יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו. אלא העולם שותק ומחריש. ויצא הקול: אנכי ה' אלהיך. וכן הוא אומר (דברים ה): את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף. אמר רשב"ל: מהו ולא יסף? אלא, כשאדם קורא לחבירו, יש לקולו בת קול, והקול שהיה יוצא מפי הקב"ה לא היה לקולו בת קול. ואם תמה אתה על זו, הרי אליהו כשבא לכרמל, כנס כל הכומרים ואמר להם (מ"א יח): קראו בקול גדול כי אלהים הוא. מה עשה הקב"ה? הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים, והיה העולם תוהו ובוהו, כאלו לא היה בריה בעולם, שנאמר (שם): אין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר, הם אומרים: הבעל עננו עאכ"ו, כשדבר הקב"ה על הר סיני, השתיק כל העולם, כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר: אנכי ה' אלהיך, ולעתיד לבא כתיב (ישעיה נא): אנכי אנכי הוא מנחמכם: