מלכים א י:ח מדרש: קוהלת רבה, אוצר מדרשים ומדרש תהילים

דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד, שְׁלשָׁה נְבִיאִים עַל יְדֵי שֶׁהָיָה נְבוּאָתָן דִּבְרֵי קַנְתָּרִין, נִתְלֵית נְבוּאָתָן בְּעַצְמָן, וְאֵלּוּ הֵן: דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, (עמוס א, א): דִּבְרֵי עָמוֹס; (ירמיה א, א): דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יִרְמְיָה שֶׁבְּיָמָיו נַעֲשָׂה יְרוּשָׁלַיִם אִירְמֵיאָה. עָמוֹס, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָמוֹס, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס שֶׁהָיָה עָמוּס בִּלְשׁוֹנוֹ, אָמְרוּ אַנְשֵׁי דוֹרוֹ הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הָדֵין קְטִיעַ, לִישְׁנָא פְּסִילוֹסָא. קֹהֶלֶת, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קֹהֶלֶת, שֶׁהָיוּ דְבָרָיו נֶאֱמָרִין בְּהַקְהֵל, עַל שֵׁם שֶׁאָמַר (מלכים א ח, א): אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא מִשְׁמָר נִכְנַס וּמִשְׁמָר יוֹצֵא לִשְׁמֹעַ חָכְמַת שְׁלֹמֹה, וְהוּא שֶׁמַּלְכַּת שְׁבָא אָמְרָה לוֹ (מלכים א י, ח): אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, וּכְתִיב (מלכים א ה, יד): וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֹה. שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרָא לוֹ: יְדִידְיָה; קֹהֶלֶת; שְׁלֹמֹה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שִׁבְעָה: אָגוּר; יָקֶה; לְמוּאֵל; אִיתִיאֵל. אָמַר שְׁמוּאֵל עִקַּר אוֹתֶנְטְיָיא שֶׁלָּהֶם: יְדִידְיָה; קֹהֶלֶת; שְׁלֹמֹה. מוֹדֶה רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּאִלֵּין אַרְבָּעָה, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּנֶּה בָּהֶן שְׁלֹמֹה וְשֶׁנִּתְּנוּ לְהִדָּרֵשׁ: אָגוּר, שֶׁאָגוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה; יָקֶה, שֶׁהָיָה מֵקִיא בִּדְבָרָיו כַּסֵּפֶל הַזֶּה שֶׁמִּתְמַלֵּא בִּשְׁעָתוֹ וּמִתְפַּנֶּה בִּשְׁעָתוֹ, כָּךְ שְׁלֹמֹה לָמַד תּוֹרָה בִּשְׁעָתָהּ וּשְׁכֵחָהּ בִּשְׁעָתָהּ; לְמוּאֵל, שֶׁנָּם לָאֵל בְּלִבּוֹ וְאָמַר יָכוֹל אֲנִי לְהַרְבּוֹת וְלֹא לַחֲטוֹא; אִיתִיאֵל, שֶׁאָמַר אִתִּי אֵל וְאוּכַל. בֶּן דָּוִד, מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, חָכָם בֶּן חָכָם, צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, אַבְגִינוֹס בֶּן אַבְגִינוֹס. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, הַשּׁוֹר הַזֶּה עַד שֶׁלֹא נֶחְתְּכוּ גִּידָיו, נִתְלֶה הוּא אֲפִלּוּ בְּגִיד אֶחָד מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְתְּכוּ גִּידָיו, כַּמָּה חֲבָלִים וְכַמָּה מַסְמְרוֹת צָרִיךְ לִתְלוֹת בָּהֶן. כָּךְ עַד שֶׁלֹא חָטָא שְׁלֹמֹה הָיָה נִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא תָּלוּ לוֹ בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לז, לה): וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אַשְׁרֵי מִי שֶׁזָּכָה לִמְלֹךְ בִּמְקוֹם מַלְכוּת, לְהַלָּן כְּתִיב (דברים א, ד): אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי, בְּרַם הָכָא מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם, בִּמְקוֹם מַלְכוּת.

י״ד) חביבין הם הזבחים שעל ידן עושה הקב״ה רצון הצדיקים, ע״י קרבן שמע הקב״ה תפלתו של נח, ע״י הקרבן כרת ברית לאברהם לנתינת הארץ, שנאמר ביום ההוא כרת ה׳ את אברהם ברית (בראשית ט״ו), ע״י הקרבן הקב״ה מכפר על השגגות, ע״י הקרבן נתן המקום ניצוח לגדעון על המדינים (שופטים ו'), ע״י הקרבן קבל הקב״ה תפלתו של שמואל על ישראל (ש״א ז׳), ע״י הקרבן נעצרה המגפה בימי דוד (ש״ב סוף), ע״י הקרבן שמע הקב״ה תפלתו של אליהו (מ״א י׳ח), ע״י הקרבן נגלה עון של סוטה, ע״י הקרבן הקב״ה מכפר עונותיהם של ישראל ביום הכפורים, וע״י קרבן קבלו אברהם יצחק ויעקב ברכת עולם, שנאמר בי נשבעתי נאום ה׳ וגו׳. וכן ביעקב כתיב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק, והבטיחו הקב״ה שהוא יורד עמו במצרים ויעלהו משם. ע״י קטרת נעצרה המגיפה בימי אהרן (במדבר י״ז).

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן. זה שאמר הכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. אר"י בר שלום מי הוא זה שנקרא צדיק זה הקב"ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב. למה אם יש בידינו זכות יתן לנו משלנו ואם לאו צדקה יעשה לנו משלו וכי יש צדיק גדול מזה. הוי אמרו צדיק כי טוב. דבר אחר אמרו צדיק כי טוב א"ר איבו בשעה שברא הקב"ה את העולם את מוצא שנאמר בכל יום ויום כי טוב כיון שגמר מה כתיב (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. א"ר יוסי בר חנינא כשבקש הקב"ה לשלוח משה למצרים אמר לו משה (שמות ג יג) ואמרו לי מה שמו אמר לו הקב"ה אני אומר לך (שם יד) אהיה אשר אהיה. את מוצא ג' פעמים כתוב אהיה אמר הקב"ה ברחמים בראתי את העולם וברחמים אני עתיד לנהגו כיון שהלך משה ואמר להם אמרו מה עלינו לומר לצדיקו של עולם שהוא טוב אמרו צדיק כי טוב וכן הוא אומר (תהלים קלו א) הודו לה'. דבר אחר כי פרי מעלליו אינו אומר אלא מעלליהם אלו צדיקים שמניחים לבניהם פרי מעשיהם. ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו שנאמר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ. ואף על שלמה אמר משפטיך למלך תן משפט אינו אומר אלא משפטיך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם תן משפטיך למלך כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה חייך כך אני עושה שנאמר (דברי הימים-א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' והלא כתיב (דניאל ז ט) כורסיה שביבין דינור אלא שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזהו דינן של זונות שנאמר (מלכים-א ג טז) אז תבאנה שתים נשים זונות. רב אמר רוחות היו. ושמואל אמר זונות ממש. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר זונות היו ובאו לפניו לדין שנאמר (שם יז) ותאמר האשה האחת בי אדוני המלך וגו'. והאחרת אומרת (שם כב) לא כי בנך המת ובני החי. א"ר סימון צריך הדיין לשקול טענותיהן כיון ששמע המלך כן אמר (שם כב) גזרו את הילד. התחיל פיו נובע בחכמה אמר צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני לפיכך ברא לאדם זוגות שני עינים ושתי אזנים ושתי נקבי חוטם שתי רגלים ושתי ידים. התחיל אומר גזרו את הילד החי לשנים. אר"י בר' אלעאי אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו לא די לאחד שמת אלא עוד לשני היה גוזר כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער. כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו יצתה בת קול ואמרה לו היא אמו כיון שראו ישראל כך אמרו (שם יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. הוי משפטיך למלך תן. א"ר אלעזר בשלשה מקומות הופיע הקב"ה. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית לח כו) צדקה ממני. מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזל נמי איניש אחרינא אלא יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושין. בבית דינו של שמואל שנאמר (שמואל-א יב ה) עד ה' בכם ויאמר עד. ויאמרו עד מבעי ליה אלא יצתה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה. בבית דינו של שלמה שנאמר (מלכים-א ג כז) והמת אל תמיתוהו היא אמו. מנא ידע שלמה דילמא עירומי קא מיערמי כי היכי דליתבה ניהלה אלא בת קול יצאת ואמרה היא אמו: