מלכים א י:טז מדרש: עין יעקב, ספרא ואוצר מדרשים

מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר קְרָא: (ירמיהו ט׳:ז׳) "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִּבֵּר". תָּנִי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ['וְשָׁחַט'], אֵין 'וְשָׁחַט' אֶלָּא וּמָשַׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מלכים א י׳:ט״ז) "זָהָב שָׁחוּט", וְאוֹמֵר: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִּבֵּר". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: "זָהָב שָׁחוּט" שֶׁנִּטְוָה כַּחוּט הוּא. תָּא שְׁמַע: "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם". רָבָא הֲוָה בָּדִיק לְהוּ גִּירָא לְרַבִּי יוֹנָה בַּר תַּחְלִיפָא, וְשָׁחַט בָּהּ עוֹפָא בַּהֲדֵי דְּפָרַח.

[ג] "יִשְׁחֲטוּ" – ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים. אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י, טז-יז) "זהב שחוט". ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. "קדש קדשים" (ויקרא ו, יח) – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. "הוא" – פרט לתודה ואיל נזיר.

[ג] "יִשְׁחֲטוּ" – ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים. אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י, טז-יז) "זהב שחוט". ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. "קדש קדשים" (ויקרא ו, יח) – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. "הוא" – פרט לתודה ואיל נזיר.