מלכים א כב:יא מדרש: עין יעקב, שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש תנאים

בבא קמא פרק א - תָּנוּ רַבָּנָן: (שמות כא) "כִּי יִגַּח", אֵין נְגִיחָה אֶלָּא בְּקֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"א כב) "וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל, וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר ה': בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (דברים לג) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח", מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: דִּבְרֵי תּוֹרָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָא יַלְפִינָן. תָּא שְׁמַע: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ".

דבר אחר: וילך משה, הדא הוא דכתיב (משלי יז, יז): בכל עת אוהב הָרֵעַ ואח לצרה יולד. מי היה אוהב הרע? זה יתרו, שקבל למשה, שהיה בורח מפני פרעה, מכאן אתה למד, מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו. מצותו של יתרו, שקבל בתוך ביתו גואל, שברח מפני השונא, עמד מביתו, שקבל לשונא, שברח מפני הגואל והרגו. איזה זה? זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד, יז): וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני. וכתיב (שם א, טז): ובני קיני חותן משה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד, לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן, והרגה יעל לסיסרא. ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. אמר לו: רבון העולם! איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו, ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו.וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה, מת בנה, התחיל מתחנן ואומר (מ"א יז, כ): הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה?! וכתיב (שם שם, כב): וישמע ה' בקול אליהו, ותשב נפש הילד, ולא עוד אלא, שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו. אתה מוצא, בעת שנלקח אליהו מאלישע, וזכה ליטול פי שנים ברוחו, כמה דתימא (מ"ב ב, ט): ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם, כמו שהחיה בן אכסניא שלו. וכן אליהו, היה לו להחיות אבותיו, כמו בן הצרפית! אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו, לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: קבלני יתרו ונהג בי כבוד, איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב: וילך משה, וישב אל יתר חותנו:

תנו רבנן שלשה מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע וכו׳ כגון צדקיה בן כנענה דכתיב (מ״א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל מאי הוה ליה למעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב (שם) ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. א״ר יהודה מאי צא צא ממחיצתי מאי רוח א״ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי. הוה ליה למידק כדרבי יצחק דא״ר יצחק סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. עובדיה אמר (עובדיה) זדון לבך השיאך. ירמיה אמר (ירמיה מט) תפלצך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי ש״מ לאו כלום קאמרי. דלמא לא הוה ידע ליה להא דר׳ יצחק יהושפט הוה התם וקאמר להו דכתיב (מ״א כב) ויאמר יהושפט האין פה נביא עוד לה׳ א״ל הא איכא כל הני א״ל כך מקובלני מבית אבי אבא סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד: