מלכים א כב:כז מדרש: שיר השירים רבה

בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּנֵי אִמִּי, בְּנֵי אֻמָּתִי, אֵלּוּ הֵן דָּתָן וַאֲבִירָם, נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִּי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי. שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, עַל שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה דִין בֵּין בְּנוֹתָיו שֶׁל יִתְרוֹ לֹא הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת דִּין בֵּינִי וּבֵין אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, בְּנֵי אֻמָּתִי, אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים. נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִּי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי. שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, עַל שֶׁנִּתְעַכַּבְתִּי בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת לֹא הָיָה לִי לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. דָּבָר אַחֵר, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, בְּנֵי אֻמָּתִי, זֶה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי. שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, מִשְּׁמִירַת שְׁנֵי עֲגָלָיו שֶׁל יָרָבְעָם. כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, לֹא הָיִיתִי מְשַׁמֵּר מִשְׁמֶרֶת כְּהֻנָּה וּלְוִיָה, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי יוֹם שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְבַת פַּרְעֹה נְכֹה, יָרַד מִיכָאֵל הַשַֹּׂר הַגָּדוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְנָעַץ קָנֶה גָּדוֹל בַּיָּם וְעָלָה לַחְלוּחִית מִכָּן וּמִכָּן וְעָשׂוּ אוֹתוֹ מָקוֹם כְּחֹרֶשׁ, וְהוּא הָיָה מְקוֹמָהּ שֶׁל רוֹמִי. יוֹם שֶׁהֶעֱמִיד יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, נִבְנוּ שְׁנֵי צְרִיפִין בְּרוֹמִי, וַהֲווֹ בָּנַיִן לְהוֹן וְאִינוּן נָפְלִין בָּנַיִן לְהוֹן וְנָפְלִין, הֲוָה תַּמָּן גַּבְרָא סַב וּשְׁמֵיהּ אַבָּא קוֹלוֹן אֲמַר לוֹן אִי לֵית אַתּוּן מָטַיִן מַיָּא מִנְּהַר פְּרָת וְגָבְלִין בַּהֲדָא טִינָא וּבָנַיִן לְהוֹן לֵית אִינוּן קָיְמִין, אֲמַרוּ לֵיהּ מָאן עָבִיד כֵּן, אֲמַר לוֹן אֲנָא, עֲבַד גַּרְמֵיהּ שַׁפַּיי דַּחֲמַר, הֲוָה עָלֵיל לְקִרְיָא וְנָפֵיק לְקִרְיָא, עָלֵל לִמְדִינָה וְנָפֵיק לִמְדִינָה, עַד זְמַן דַּאֲתָא לְתַמָּן, כֵּיוָן דִּמְטָא לְתַמָּן אֲזַל וְאַמְטֵי מַיָא מִן פְּרָת וְגַבְלוֹן בְּטִינָא וּבְנוֹן יָתְהוֹן וְקָמוֹן, מִן הַהִיא עָנָתָה הֲווֹן אָמְרִין כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה דְּלֵית אַבָּא קוֹלוֹן לָא תִיתְקְרֵי מְדִינָה, וַהֲווֹ קָרְיָין לֵיהּ רוֹמִי בַּבְלוּן. יוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, נִצָּב בֶּאֱדוֹם מֶלֶךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א כב, מח): וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ. דָּבָר אַחֵר, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, בְּנֵי אֻמָּתִי, זֶה אַחְאָב. נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי. שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, מְפַטֵּם וּמַאֲכִיל לְצִדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה וַחֲבֵרָיו, וְנָבִיא אֶחָד שֶׁל אֱמֶת הָיָה לִי, זֶה מִכָיְהוּ, וּפַקֵיד הָכֵי וַאֲמַר (מלכים א כב, כז): וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. דָּבָר אַחֵר, בְּנֵי אִמִּי, אֻמָּתִי, זוֹ אִיזֶבֶל. נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, מַאֲכֶלֶת וּמְפַטֶּמֶת לִנְבִיאֵי הַבַּעַל וְהָאַשֵּׁרָה, וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב שֶׁהָיָה נְבִיא הָאֱמֶת, שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ (מלכים א יט, ב): כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. דָּבָר אַחֵר, בְּנֵי אִמִּי, זֶה צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ. נִחֲרוּ בִי, נִתְגָּרוּ בִי, מִלְאוּ הַדַּיָּן חֲרוֹן אַף עָלַי. שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, שֶׁהָיָה מְפַטֵּם לְפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה וַחֲבֵרָיו. וְנָבִיא אֶחָד שֶׁל אֱמֶת הָיָה לִי, זֶה יִרְמְיָהוּ, וְכָתַב בּוֹ (ירמיה לז, כא): וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים, מַהוּ מִחוּץ הָאֹפִים, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זוֹ פַּת קִיבָּר, שֶׁנִּמְכֶּרֶת חוּץ לַפְּלַטְיָא שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה מִסֻּבִּים שֶׁל שְׂעוֹרִים, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, עַל שֶׁכַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.