מלכים ב א:יב מדרש: מדרש תנחומא

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מְחַיֶּה הַמֵּתִים וְאֵלִיָּהוּ הֶחֱיָה מֵתִים וְלֹא אָמַר אֵל אָנִי. אֲנִי מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וְאֵלִּיָּהוּ הוֹרִיד גְּשָׁמִים. אֲנִי עוֹצֵר גְּשָׁמִים וְאֵלִיָּהוּ כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי ה' אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי (מלכים א יז, א). אֲנִי הוֹרַדְתִּי אֵשׁ וְגָפְרִית עַל סְדוֹם, וְאֵלִיָּהוּ הוֹרִיד כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם (מלכים ב א, יב), וְלֹא אָמַר אֵל אָנִי. וְאַתָּה אוֹמֵר, אֵל אָנִי, מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי. וְאִם תֹּאמַר, מִפְּנֵי שֶׁחָיִיתָ הַרְבֵּה. הוּא חָיָה וְיִחְיֶה עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים. כְּתִיב בֵּיהּ, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר (דניאל ז, ט). וּכְתִיב בְּאֵלִיָּהוּ, הִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ (מלכים ב ב, יא). כְּתִיב בֵּהּ, ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ (נחום א, ג). וּבְאֵלִיָּהוּ כְּתִיב: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב ב, יא). וְלַסּוֹף, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת (מלכים א יט, ד). וְאַתָּה אוֹמֵר אֵל אָנִי. יוֹנָה יָרַד לַיָּם, דִּכְתִיב: וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים (יונה ב, ד). וּלְבַסּוֹף שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְחָזַר וְאָמַר, וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי (יונה ה, ח). וְאַתָּה אוֹמֵר, אֵל אָנִי, מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים.