וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶל־אֱלִישָׁ֜ע שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי עַד־בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע חַי־יְהוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּרְד֖וּ בֵּֽית־אֵֽל׃
מדרש תהילים
דבר אחר הולך תמים. זה אברהם שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק. זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה. ודובר אמת. זה יעקב שנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו. זה בנימין שהיה יודע במכירתו של יוסף ולא גילה לאביו. לא עשה לרעהו רעה. זה יוסף שהיה יכול לעשות לאחיו רעה ולא עשה. וחרפה לא נשא על קרובו. זה פנחס שהיה משבטו של לוי וזמרי משבט שמעון. וכיון שראה אותו מעשה עמד עליו והרגו. נבזה בעיניו נמאס. זה משה שמאס בביזת מצרים. לפי שכל ישראל עסוקין בביזה והוא היה עוסק בעצמות יוסף. ואת יראי ה' יכבד. זה דוד שנאמר (שמואל-א ל כו) ויבוא דוד אל ציקלג וגו' הנה לכם ברכה. דבר אחר נבזה בעיניו נמאס. זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד. זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי. נשבע להרע. זה בועז שנשבע ליצרו (רות ג יג) חי ה' שכבי עד הבקר. דבר אחר זה אלישע בן שפט שנאמר (מלכים-ב ה טז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. דבר אחר זה אליהו שנאמר (מלכים-א יז א) חי ה' וגו' אם יהיה השנים האלה טל ומטר. כספו לא נתן בנשך. זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לווה ומאכילן. דבר אחר כספו לא נתן בנשך. זה שמאי והלל שלא למדו תורה בדמים. ושחד על נקי. זה שמואל שנאמר (שמואל-א יב ג) הנני ענו בי. עושה אלה לא ימוט. א"ר שמואל הימוט הזה איני יודע מהו. עד שבא שלמה ופירש (משלי כד יא) ומטים להרג אם תחשוך. וכשהיה רבן גמליאל קורא המקרא הזה היה בוכה. אמר מי יוכל לעשות כל אלה. וכשהיה רבי עקיבא קורא בפסוקים הללו ואחרים שביחזקאל (יחזקאל יח ו) אל ההרים לא אכל. היה משחק. אמר לו רבן גמליאל מפני מה אתה משחק ואני בוכה. אמר לו ראה מה כתיב בשרצים (ויקרא יא לא) אלה הטמאים לכם בכל השרץ. יכול אם לא נגע בכל אלה לא יהא טמא. אלא אפילו באחת מהן. בהרת מטמאה כגריס ותחלת ברייתה בכעדשה. וכתיב בסוף הטמאות (שם יח כד) אל תטמאו בכל אלה. יכול אינו מטמא אלא בכולן והרי אם נגע בכעדשה מטמא. ואיזה מדה מרובה הוי אומר מדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש בכפלים. מה אם מי שהוא נגע באחד מהן אפילו כעדשה מטמא כאילו נוגע בכולן. מדה טובה לא יהא בדין שאם עשה אחת כאילו עושה כל המצוות כולן. הוי אומר כשם שאלה שכתוב בשרצים כאילו נוגע בכולן. כך עושה אלה לא ימוט לעולם. אם עשה אחת מהן כאילו קיים את כולן. אמר לו רבן גמליאל נחמתני עקיבא נחמתני:
סדר עולם רבה
באבינו אברהם נאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' (בראשית כ ז), ובשרה נאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה (שם יא כט), ומנין שכל האבות והאמהות נקראו נביאים, שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר וגו', אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו (דברי הימים א ט״ז:כ׳), ובמרים נאמר ותקח מרים הנביאה (שמות טו כ), בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה (שופטים ד ד), ובחנה נאמר ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' (שמואל א ב א), ואביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אמר לה וברוך טעמך (שם כה לג), ובחלדה הוא אומר אל חלדה הנביאה (מלכים ב כב יד), ובאסתר נאמר ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל וגו' (אסתר ט כט), אלו מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים, ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, יכול מפני שהן מועטין, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (מלכים ב ב ז), יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך וגו' (שם ב ג), אדונינו אין כתוב כאן, אלא אדניך, מלמד שכולן גדולים כאליהו, ושקולים כאלישע, וכן משה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), ואומר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר יא כט), ועבדיה אמר לאליהו הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא מנביאי ה' מאה איש וגו' (מלכים א יח יג), חוץ מה שהיו ביהודה ובנימן, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל וגו', ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' (מלכים ב ב), שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו וגו', ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' (שם), שוב אמר לו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה וגו', וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (שם), שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל, שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וגו' (שיר השירים ד׳:י׳-י״א), באדם הוא אומר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וגו' (בראשית ב כא), בנח הוא אומר נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח (שם ו ט), ביפת הוא אומר יפת אלהים ליפת (שם ט כז), בשם הוא אומר ברוך ה' אלהי שם (שם ט כו), על דברתי מלכי צדק (תהלים קי ד), בעבר הוא אומר (ויקרא שמו) [שם האחד] פלג כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה), אלו נביאים שעמדו לעולם עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, ומשבא אבינו אברהם לעולם, בלעם ואביו, ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, אלו נביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה התורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות, וכן במשה הוא אומר ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך וגו' (שמות לג טז), מנין שעשה הקב"ה רצונו, שנאמר הנה אנכי כרת ברית וגו' (שם לד י), באותה שעה פסקה רוח הקדש מן האומות:
ספרי במדבר
איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ואת בן י"ג ויום אחד? הרי אתה דן: נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר. מה נדר האמור להלן – נדר ונדבה עמו, אף נדר האמור כאן – נדר ונדבה עמו. מכאן אמרו: בן י"ג ויום אחד דבריו קיימים: כי ידור נדר לה' – את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או אינו עד שיזכיר לשם? ת"ל לאסור אסר על נפשו, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או כשם שהנדרים שוים – כך אף בשבועה? ת"ל לאסור אסר מכל מקום. מה הפרש בין נדרים לשבועה? בנדרים – כנודר בחיי המלך; בשבועה – כנשבע במלך עצמו. אעפ"י שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: מלכים ב ב חי ה' וחי נפשך אם אעזבך: לאסור אסר על נפשו – על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים. שהיה בדין: ומה אם במקום שאין מפר נדרי עצמו, משנודר – הרי הוא מיפר נדרי עצמו – עד שלא ידור; מקום שמפר נדרי אשתו – משנדרה – אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור? ת"ל לאסור אסר על נפשו: על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים.