מלכים ב ב:ג מדרש: רות רבה (לרנר), רות רבה, מדרש לקח טוב ושיר השירים רבה

ד"א: עצלה תפיל תרדמה (משלי שם) על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה - רבת' הנבואה כמד"א נפל שעריהון דפוריא. א"ר סימון כאיניש דאמ' לחבריה, הא סקא והא סילעא והא סאתא קום אכול. רבתא, ואת אמר תפיל? (דא"ר) [א"ר] דרוסה [א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק] ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב [בר' אידין] אמ' [בשם ר' יוחנן] מאה ועשרים רבוא. א"ר יוחנן, מגרת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, ואין לך עיירות מקוללות מהן מבית אל ויריחו. יריחו על שאררה יהושע. בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדי' שם, וכתי' ויצא בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע (מ"ב ב: ג) [וכת' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע (שם שם: ה)]. נביאים - אין נביאים פחות משנים. ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות. אמור מעתה, כל נבואה שלא היה צורך לדורות, לא נתפרסמה. אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרס' נבואתם, הדא היא דכתי' ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמך (זכריה יד: ה). ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדי' לע"ז ומהם עובדים להב"ה. הוא שאליהו אומר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א יח: כא) תרעב - הרעיבן הב"ה בימי אליהו שנא', חי יי אשר עמדתי לפניו (שם יז: א).

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, (משלי יט, טו): עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת גְּמוּל חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע כד, ל): וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ מִצָּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ גַּעַשׁ, וּמַהוּ הַר גַּעַשׁ, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּעֲשׁוּ יִשְׂרָאֵל מֵעֲשׂוֹת גְּמִילוּת חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחְלְקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה חִלּוּקָהּ חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִדַּאי, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן, זֶה עוֹסֵק בְּשָׂדֵהוּ, זֶה עוֹסֵק בְּכַרְמוֹ, וְזֶה עוֹסֵק בְּזֵיתָיו, וְזֶה עוֹסֵק בְּפָצוּמוֹ לְפָרֵשׁ (יהושע כד, ל): וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב, נִתְגָּעֲשׁוּ מֵעֲשׂוֹת גְּמִילוּת חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ, וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים יח, ח): וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ. וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב, עַל שֶׁהָיוּ מְרַמִּין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵהֶם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְכָךְ הִרְעִיבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דִּכְתִיב (שמואל א ג, א): וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. דָּבָר אַחֵר, עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, רָבְתָה הַנְּבוּאָה. רָבְתָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ תַּפִּיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר נְפַל שַׁעֲרֵיהוֹן דְּפוּרְיָא. אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּאִינִישׁ דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ הָא סַקָּא וְהָא סַלְּעָא וְהָא סְאָה קוּם אֱכֹל. דְּאָמַר רַבִּי דְרוֹסָא שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְרָס שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָרוֹת הֵן, וְאֵין לְךָ עֲיָרוֹת מְקוּלְקָלוֹת מֵהֶן מִבֵּית אֵל וִירִיחוֹ, יְרִיחוֹ עַל שֶׁאֵרַרָהּ יְהוֹשֻׁעַ, בֵּית אֵל עַל שֶׁהָיוּ עֲגָלִים שֶׁל יָרָבְעָם עוֹמְדִים שָׁם, וּכְתִיב (מלכים ב ב, ג): וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע, נְבִיאִים, אֵין נְבִיאִים פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסְמָה נְבוּאָתָם, שֶׁלֹא הָיָה בָּהּ צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת. אֱמֹר מֵעַתָּה כָּל נְבוּאָה שֶׁאֵינָהּ צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת לֹא נִתְפַּרְסְמָה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּמְבִיאָן עִמּוֹ וְתִתְפַּרְסֵם נְבוּאָתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יד, ה): וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ. וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְרַמִּים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵהֶם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמֵהֶם עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאֵלִיָּהוּ אוֹמֵר לָהֶם (מלכים א יח, כא): עַד מָתַי אַתֶּם פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים. תִרְעָב, הִרְעִיבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו. דָּבָר אַחֵר, עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי שׁוֹפְטִים, תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְרַמִּים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵהֶם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמֵהֶם עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִרְעִיבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְעָבוֹן בִּימֵי שׁוֹפְטֵיהֶם.

פס'. ושננתם לבניך. שיהו שנונים ומחודדים בפיך. ושננתם לבניך. אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוין בנים שנאמר (מלכים ב ב׳:ג׳) ויצאו בני הנביאים אשר (ביריחו) [בית אל] אל אלישע. וכן מצאנו לרב שנקרא אב שנא' (שם) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם. ושלא תערב בהם דברים אחרים. ודברת בם. עשה תורתך קבע. תנן התם הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ואם בטלת. מן התורה יש לך בטלין הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה יש לי שכר הרבה ליתן לך. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. פרט להולך לדבר מצוה ולחתן שנשא בתולה. ובשכבך ובקומך. יכול אפילו שכב בחצי היום או קם ממטתו בחצי היום שהוא זמן ק״ש ת״ל ובלכתך בדרך. כדרך בני אדם דברה תורה: