מלכים ב ב:טו מדרש: ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא

רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בִּישַׁעְיָה, אָמַר יְשַׁעְיָה מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּבֵית תַּלְמוּדִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֶרֶת (ישעיה ו, ח): אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ, שָׁלַחְתִּי אֶת מִיכָה וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בַּלֶּחִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ד, יד): בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי, שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוּס, דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָמוֹס, שֶׁהָיָה עָמוּס בִּלְשׁוֹנוֹ, מֵעַתָּה אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה, בָּנַי טַרְחָנִין סַרְבָנִים הֵם, אִם אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְהִתְבַּזּוֹת וְלִלְקוֹת מִבָּנַי אַתְּ הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן (ישעיה נ, ו): גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים, וְאֵינִי כְּדַאי לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֵצֶל בָּנֶיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁעְיָה אָהַבְתָּ צֶדֶק, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, שֶׁשָּׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָן, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ כָּל הַנְּבִיאִים קִבְּלוּ נְבוּאוֹת נָבִיא מִן נָבִיא (במדבר יא, כה): וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וגו' (מלכים ב ב, טו): וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע, אֲבָל אַתְּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה סא, א): רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח וגו', חַיֶּיךָ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים נְבוּאוֹת פְּשׁוּטוֹת וְאַתְּ נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת (ישעיה נא, ט): עוּרִי עוּרִי, (ישעיה נא, יז): הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם, (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ.

[ד] אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מה:ח). ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באבינו אברהם, את מוצ' קודם עד שלא הביא הקב"ה מבול על הסדומיים א' אבינו אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים נשבעת שאין את מבי' מבול לעולם, ומה טעמ', כי מי נח זאת לי אשר נשבעת מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה נד:ט), מבול של מים את אין מביא, שמא מבול של אש את מביא, מה את מערי' על השבועה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע וג' (בראשית יח:כה), השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם), אם משפט את מבקש אין עולם, ואם עולם את מבקש אין משפט, מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי, בעי עלמך ובעי דינא דקושטא, אין לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים. א' לו הקב"ה, אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את ביריותיי, ותשנא רשע, שנאת' מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. מהו מחביריך, א' לו הק' מנוח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם אלא עימך אני מדבר תחילה, הד"ה דכ' אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר וג' (בראשית טו:א). ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון פתר קריה בישעיה, א' ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י"י אומר, את מי אשלח ומי ילך לנו וג' (ישעיה ו:ח), אמ' שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. א"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס, שהיה פסילוס בלשונו. אמרו הניח הקב"ה את כל עולמו ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכים אתו על הלחי, בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד:יד), מעתה מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיה ו:ח), מיד, ואומר הנני שלחני (שם). א' לו הקב"ה, ישעיה, בניי סרבנים הם, טרחנים הם, מקבל את עלך ללקות ולהתבזות מהם, אמ' לו על מנת כן, גווי נתתי למכים ולחיי למורטים וג' (ישעיה נ:ו), ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך. א' לו הקב"ה, ישעיה, אהבת צדק (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את בניי, ותשנא רשע (שם), שנאתה מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם). מהו מחביריך, אמ' לו הקב"ה חייך שכל נביאים המתנבאים נביא מפי נביא, נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב' ב:טו), נחה רוח משה על שבעים זקנים, ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים (במדבר יא:כה), אבל את מתנבא מפי הגבורה, רוח י"י אלהים עלי יען משח וג' (ישעיה סא:א). ולא עוד אלא שכל הנביאים המתנבאים מתנבאי' נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות, עורי עורי (שם נא:ט), התעוררי התעוררי (שם נא:יז), שוש אשיש (שם סא:י), אנכי אנכי (שם נא:יב), נחמו נחמו עמי (שם מ:א).