מלכים ב ב:יד מדרש: אוצר מדרשים ודברים רבה

א׳): מרבוי, כיצד? הרבוי שלש לשונות: את, גם, אף. ״את״ לרבות כיצד? דכתיב וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳), אילו היה אומר פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה, כשהוא אומר ״את״ מלמד שכל העקרות נפקדו עמה וכו׳. כיוצא בדבר אתה אומר את פני מבין חכמה (משלי י״ד), אילו נאמר פני מבין חכמה הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר ״את״ ריבוי לדורותיו וכו׳. ״גם״ לרבות כיצר? גם צאנכם גם בקרכם קחו (שמות י״ב:ל״ב), אילו נאמר צאנכם בקרכם הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם ת״ל "גם" לרבות, מלמד שנתן להם דורון משלו ומשל שריו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידינו (שם י׳). כיוצא בדבר אתה אומר ומתו גם שניהם (דברים כ״ב:כ״ב) אילו לא נאמר ״גם״ הייתי אומר שאם נתחייבה מיתה והיא מעוברת ממתינין לה עד שתלד, ת״ל גם לרבות את הולד למיתה, שאין ממתינין לה עד שתלד. "אף" לרבות כיצד? ויקח את אדרת אליהו וגו׳ אף הוא ויכה את המים (מלכים ב ב׳:י״ד) מלמד שנעשה נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם הראשון היתה זכות ב׳ צדיקים ובפעם שניה זכות צדיק אחד היתה עומדת. וכן הוא אומר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. אף אתה מוצא שמונה מופתים באליהו וששה עשר באלישע (עי׳ ילקוט וירא ורש״י למ״ב ג׳ א׳). כיוצא בו אף ברי יטריח עב (איוב ל״ז:י״א) מלמד שעבים ומטר קשים והקב״ה מטריח עליהם, ומנין שכשם שמטריח להמטיר כך מטריח להפסיק אחר שהמטר ירד כל צרכו ת״ל ״אף״ רבוי.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל ב כג, ג): אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם. וּמַהוּ (שמואל ב כג, ג): צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים, הַצַּדִּיקִים מוֹשְׁלִים כִּבְיָכוֹל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל, כֵּיצַד, כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂין, כֵּיצַד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, וֶאֱלִישָׁע פָּקַד אֶת הַשּׁוּנַמִּית, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, טז): לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וֶאֱלִישָׁע הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ שֶׁל הַשּׁוּנַמִּית. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵעַ יַמִּים, וְאֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע קָרְעוּ יַמִּים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב, יד): אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא בְּלֹא רְטִיָּה, וֶאֱלִישָׁע רִפֵּא אֶת נַעֲמָן שֶׁלֹא בִּרְטִיָּה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַמָּרִים, וֶאֱלִישָׁע הִמְתִּיק אֶת הַמָּרִים, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (מלכים ב ב, כ): וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלוֹחִית חֲדָשָׁה וגו', וּכְתִיב (מלכים ב ב, כב): וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹצֵר גְּשָׁמִים, וְאֵלִיָּהוּ עָצַר אֶת הַגְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): חַי ה' צְבָאוֹת אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר וגו'. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד אֶת הַגְּשָׁמִים, וּשְׁמוּאֵל הוֹרִיד אֶת הַגְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, יז): הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וגו'. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד הָאֵשׁ, וְאֵלִיָּהוּ הוֹרִיד אֶת הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, לח): וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה.