וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ר יוחנן משום ר״מ כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים שאלמלא ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוקות שנאמר (מ״ב ב כג) ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום. מאי נערים ומאי קטנים א״ר אלעזר נערים שהיו מנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה במתניתא תנא נערים היו ובזבזו עצמם כקטנים מתקיף לה ר״י ודלמא ע״ש מקומם מי לא כתיב (מ״ב ה ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא״ר פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפרש מקומם (שם ב כד) ויפן אחריו ויראם בשם ה׳ מאי ויראם אמר רב ראה ממש כדתניא ר״ש ב״ג אומר כ״מ שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שנתעברה בהן אמם ביוה״כ ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להם כאמוריים ר׳ יוחנן אמר ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו הוה א״ר אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. (שם) ויקללם בשם ה׳ ותצאן שתים דובים מן היער וגו׳ (דף מז) רב ושמואל ח״א נס וח״א נס בתוך נס מ״ד נס יער הוה דובים לא הוו ומ״ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוה וליהוו דובים ולא ליהוי יער משום דבעיתי:
עין יעקב
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה (ומתלוה), כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁאִלְמָלֵא לִוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע, לֹא גִּרָה דֻּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב ב) "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית־אֵל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ". 'קֵרֵחַ', שֶׁהִקְרַחְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם. מַאי, 'וּנְעָרִים' (ומאי) 'קְטַנִּים'? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: (נערים) שֶׁהָיוּ מְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת, 'קְטַנִּים', שֶׁהָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. (במתניתא) תָּנָא: נְעָרִים הָיוּ, וּבִזְבְּזוּ עַצְמָם כִּקְטַנִּים. מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: וְדִלְמָא עַל שֵׁם מְקוֹמָם? מִי לָא כְּתִיב: (מ"ב ה) "וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה", וְקַשְׁיָא לָן, קָרִי לָהּ 'נַעֲרָה', וְקָרִי לָהּ 'קְטַנָּה'. וְאָמַר רַבִּי פְּדָת: קְטַנָּה דְּמִן נְעוּרָן. הָתָם לֹא מִפָרֵשׁ מְקוֹמָהּ, הָכָא מִפָרֵשׁ מְקוֹמָן. (שם ב) "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'". מַאי 'וַיִּרְאֵם'? אָמַר רַב: רָאָה מַמָּשׁ, כִּדְתַנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם בּוֹ, אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁכֻּלָּן נִתְעַבְּרָה בָּהֶן אִמָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְרַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: בְּלוֹרִית רָאָה לָהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה. וְדִלְמָא בְּזַרְעַיְהוּ [נֶהֱוֵה] הֲוָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. (שם) "וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה', וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר" וְגוֹ'. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: נֵס. וְחַד אָמַר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס. מַאן דְּאָמַר: נֵס, יַעַר הֲוָה, דֻּבִּים לָא הֲווּ. וּמַאן דְּאָמַר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, לָא יַעַר הֲוָה וְלָא דֻּבִּים הֲווּ. וְלִיהֲווּ דֻּבִּים וְלֹא לִיהֲוֵי יַעַר? (משום) דִּבְעִיתִי.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(מ״ב ב) ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים א״ר יוסי בר׳ חנינא בשביל מ״ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל מ״ב ילדים איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה וא״ר יוסי רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה תאותו מיהא לקללה הואי. (מ״ב ב יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה והמים רעים והארץ משכלת וכי מאחר דמים רעים והארץ משכלת מאי מושב העיר טוב א״ר חנין חן מקום על יושביו: