מלכים ב ג:ד מדרש: פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא, תנא דבי אליהו רבה ופסיקתא רבתי

[ה] צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד). ר' אליעז' ור' יהוש' ורבנין. ר' ליעזר א', צדקה תרומם גו', אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסדים הן חטאים לאומות, שהן מתייהרין בהן. ר' יהוש' אמ', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, הנייה היא לאומות העולם בשעה שישר' חוטאין שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. ורבן גמל' או', צדקה תרומם גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא להם שכן דניאל אומ' לנבוכדנצר, וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד:כד). ר' לעזר בן ערך או', צדקה תרומם גוי וחסד, אילו ישר', אבל חטאים הם לאומות העולם. אמ' רבן יוחנ' בן זכיי רואה אני את דברי לעזר בן ערך מדבריכם, שהוא נותן צדקה וחסד לישר' וחטאים לאומות העולם. אבין בר' יהוד' או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומ' חטא', מקבלי' הן ישר' חסדים מאומות העולם בשעה שהן חוטאין. שכן רבשקה או' לחזקיה, ועתה המבלעדי י"י עליתי על הארץ הזאת וגו' (עיין מלכים ב' יח:כה). שכן נבוזר אדן או' לירמיה, ויבא ויעש י"י כאשר דיבר (ירמיה מ:ג), דבר כת'. ר' נחוניה בן הקנה או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאו' חטאת, חסדים שאומות העולם עושין חטאת היא לישר'. ממי את למד, ממשע, ומשע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד). מהו נוקד, רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנ' אמ' פרובטיה. מה עשה, כינס את כל איסטרולוגין שלו וא' להן אתון אמר' דאנה עבד קרבא עם כל אומיא ונצח להון ועם אילין יהודאי ואינון נצחין לי. אמרין ליה בזכות חד סב די הוה להון. א' להון ומה הוא הדין סבא, אמרין אברהם. אמ' להון ומהו עסקיה, אמרין ליה חד בר יחיד איתייהיב ליה למאה שנין וקרביה. א' להון וקרביה, אמרו ליה לא. א"ל אין דלא קרביה מתעבד ליה ניסין, אילו קרביה על אחת כמה וכמה. וכדון חד בר יחידיי אית ליה לההוא גוברא דעתיד למלוך תחתויי הוא אזיל ומקריב ליה דילמא דמתעביד ליה ניסין, הדה היא דכת' ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עלה על החומה (מלכים ב' ג:כז), על החמה כתיב, שהיה משתחוה לחמה. ומה כת' תמן, ויהי קצף גדול על ישראל (שם, שם). א' הקב"ה לישר', בניי, אומות העול' שאינן מכירין את כוחי ומורדין בי, ואתם מכירין את כוחי ומורדין בי. א"ר מנא אילולי זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישר' מאותה שעה כלים מה שעשת באותו היום, מה טעמ', ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי וג' (שם ד:א). ר' זעורה שלח לר' זעיר, שמעתה מההיא מרגליתה די הוה רב הונא דריש על הדין פסוקא, צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד), אמ' ליה אין. אמ' ליה צדק' תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאומ' חטאת, חסד שאומות העולם עושין מותקן הוא להן כריסה של חכינה. ממי את למד, ממרודך. מרודך בל אדן היה למוד לאכל בשש שעות וישן עד תשע. וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה ישן לו ועמד ומצאו שחרית, ביקש להרוג כל עבדיו. אמ' להם, הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה. אמרין ליה, מרי בעונתך אכלתה ובעונתך ישנתה אלא יומא הוא דהדר ביה. א' להם ואיזה אלוה החזירו. אמרו לו אלוהו של חזקיהו החזירו. אמ' להם וכי יש אלוה גדול מאלהי, אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך. מיד שלח ספרים במנחה לחזקיהו, הדה היא דכת' בעת ההיא שלח מרודך בל אדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו (ישעיה לט:א). מה כת' בהן, שלו' לחזקיהו שלום לאלוהו שלום לירוש'. וכיון שיצאו הכתובים נתישבה עליו דעתו וא' לא עשיתי כהוגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו. מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות והחזיר את הכתבים וכתב כתבים אחרים תחתיהן. מה כת' בהון, שלום לאלוהו של חזקיהו שלו' לחזקיה שלו' לירוש' עיר הקודש. אמ' לו הקב"ה, אתה עמדתה מכסאך ופסעתה שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני עתיד להעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקרטורין שליטין מסוף העולם ועד סופו. ואילו הן, נבוכד נצר ואויל מרודך ובלשצר. וכיון שעמדו וחירפו, קיעקע הקב"ה את ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתי'. ורבנין אמרין צדקה תרומ' גוי, בנדבה שהביאו ישר' למלאכת המשכן ולאהל מועד ניתן להם תלוי ראש על ידי משה וא' כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל:יב).

רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת, חֶסֶד שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, חַטָּאת הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מִמִּי אַתְּ לָמֵד? מִן מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד (מלכים ב ג, ד). מַהוּ נֹקֵד? רוֹעֶה. וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר (מלכים ב ג, ד). מַהוּ אֵילִים צָמֶר? רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר פְּרוֹבַטְיָא. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל אַסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ: לֵית אַתּוּן אָמְרִין לִי מַה דֵּין. אֲנָא עָבֵד קְרָבָא עִם כָּל אֻמָּה וְגָלֶה לְהוֹן. וְכַד אֲנָא עָבֵד קְרָבָא עִם יְהוּדָאֵי, נַצְחִין לִי. אֲמַרוּ לֵהּ: חַד סָב הֲוָה לְהוֹן וּשְׁמֵהּ אַבְרָהָם, וְאִתְיְהִיב לֵהּ לְמֵאָה שְׁנִין בַּר יְחִידָאִי וְקָרְבֵהּ. אֲמַר לְהוֹן: וְקָרְבֵהּ לְגַמְרֵהּ. אֲמַרוּ לֵהּ: לָא. אֲמַר לְהוּ: וְהָא קָרְבֵהּ וְלָא גַּמְרֵהּ וּמִתְעֲבֵד לְהוֹן נִסִּין. אִלּוּ קָרְבֵהּ וְגַמְרֵהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּכְדוֹן בְּרָא בּוּכְרָא אִית לִי דְּעָתִיד לְמִמְלִיךְ תְּחוֹתַי, אֶלָּא אֲנָא מַקְרִיב לֵהּ, דִּלְמָא מִתְעֲבֵד לָן נִסִּין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ג, כז).

[ב] צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זה אליעז' עבדו של אבינו אברהם שנא' הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בראשית כד:יז), גמייה אחת. ובטן רשעים תחסר (משלי שם), זה עשו הרשע שאמר לאבינו יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (בראשית כה:ל). א"ר יצחק בר' זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל וא' אנא פתח פומי והויי משלח ואזיל, כהיי דתנינן תמן אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זו רות המואביה דכת' בה ותאכל ותשבע ותותר (רות ב:יד). א"ר יצחק את שמע מינה תרתיי, או ברכה שרת בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של צדקת, אלא ממה דכת' ותאכל ותשבע ותותר (שם), נראין דברים שהברכה שרת במעיה של צדקת. ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), אילו אומו'. א"ר מאיר שאלני דוסתי מכוכבא אמ' לי ומה הוא בטן רשעים תחסר (שם), אמרתי לו, גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזימנני עמהם, והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה, נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה בששה ככר כסף, ושברה. אמרתי לו מפני מה עשיתה כן, א' לי רבי, אתם אומרים העולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, אם אין אנו אוכלין עכשיו אימתי אנו אוכלין, וקרית עילוי ובטן רשעים תחסר (שם). ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה חזקיה מלך יהוד', אמרו עליו על חזקיה מלך יהודה שתי אגודות של ירק וליטרא אחת של בשר היו מעלים לפניו בכל יום, והיו ישר' מליזים אחריו ואומ' זה מלך, ומשוש את רצין ובן רמליהו (ישעיה ח:ו), ראויה מלכותיה לרצין ובן רמליהו. הד"ה דכת' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט (שם). מהו לאט, בר קפרא א' חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט, אלא זה חזקיהו מלך יהוד' שהיה מטהר את ישר' במקוה של ארבעים סאה, מיניין לאט. אמ' להם הקב"ה אוכלים אתון בעיי, ולכן הנה י"י מעלה עליהם את מי הנהר וג' (שם ח:ז). ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), זה מישע, ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד), מהו נוקד, רעי, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנא אמ' פרובטא. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי ג כה), אילו מלכי ישר' ומלכי בית דוד. ובטן רשעים תחסר (שם), אילו מלכי מזרח. ר' יודן ור' חונה. ר' יודן אמ' מאה צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ור' חונה אמ' אלף צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה הקב"ה. אמ' הקב"ה לישר', בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב).