מלכים ב ג:יד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, במדבר רבה ואוצר מדרשים

שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים אמר ליה קצתי בחיי אמר ליה רבי תורה היא וללמוד אני צריך. אמר ליה מימי לא נסתכלתי בצלם דמות אדם רשע דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע שנאמר (מ״ב ג יד) כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. רבא אמר מהכא (משלי יח ה) שאת פני רשע לא טוב. בשעת פטירתו אמר ליה ברכני אמר ליה יהי רצון שתגיע לחצי ימי ולכולהו לא. אמר ליה הבאים אחריך בהמה ירעו. שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה את רב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא ציערתי בפני אדם גדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קריתי לחברי בחכינתו ואמרי לה בחניכתו:

(ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, מהלל, דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מדבורה, דכתיב (שופטים ה ז) חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וכתיב (שם) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר ארשב״ל כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה, דכתיב (במדבר לא מא) ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב (שם) ויאמר אלעזר הכהן גו׳ מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מאלישע, דכתיב (מלכים ב ג יד) כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב (שם) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳. א״ר מני בן פטיש כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו. מנא לן מאליאב. דכתיב (ש״א יז כח) ויחר אף אליאב בדוד ויאמר וגו׳, וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב בהו (שם טז) בזה לא בחר ה׳, ובאליאב כתיב (שם) ויאמר ה׳ אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו מכלל דמעיקרא הוה חזי:

לב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְיַהֵר, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. אִם חָכָם הוּא [חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ], מֵהִלֵּל, דְּאָמַר מַר: הִתְחִיל מְקַנְטְרָן בִּדְבָרִים, וְקָאָמַר לְהוּ: הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי. וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, מִדְּבוֹרָה, דִּכְתִיב: (שופטים ה׳:ז׳) "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ, עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל", וּכְתִיב: (שם) "עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר". אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: (במדבר ל״א:י״ד) "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל" [וְגוֹ']. וּכְתִיב: (במדבר ל״א:י״ד) "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" וְגוֹ', מִכְּלַל, דְּמֹשֶׁה, אִיעַלֵם מִינֵיהּ! אִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, מֵאֱלִישָׁע, דִּכְתִיב: (מלכים ב ג׳:י״ד) "כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא, אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ". וּכְתִיב: (שם) "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'". אָמַר רַבִּי מָנִי בֶּן פַּטִּישׁ: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם, מוֹרִידִין אוֹתוֹ. מְנָא לָן? מֵאֱלִיאָב, דִּכְתִיב: (שמואל א י״ז:כ״ח) "וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר" וְגוֹ'. וְכִי אָזַל שְׁמוּאֵל לְמִמְשְׁחִינְהוּ, בְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ: (שם טז) "לֹא בָזֶה בָחַר ה'", וּבֶאֱלִיאָב כְּתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ", מִכְּלַל, (דמעיקרא הוה חזי) [דַּהֲוָה רָחִים לֵיהּ עַד הָאִידְנָא].