וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃
אוצר מדרשים
ואשה אחת מנשי בני הנביאים: נוסד על הפסוק ואשה אחת וגו' (מ״ב ד' א'), בשבח הנשים הצדקניות לעומת הרשעיות, ובפרט בשבח האשה הנזכרת שהיתה לפי המדרש אשת עובדיה שעזרה לאישה לכלכל את הנביאים, והולך ומפרש את כל הפרשה וספור המעשה על דרך ההגדה כפי שהיתה מסורה לבעל המדרש. בילקוט לא נמצא מזה דבר, רק שורות אחדות: אמר רבי מנא אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין ח״ו, באותה שעה שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו', ויעמוד השמן שהוקיר ובאה לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיו בנותר עד שיחיו המתים. עכ"ל, ויותר ליתא. מדרש זה נעתק מכ״י אשר ברומא ויצא לאור באוצר טוב ע״י ברלינר והאפמאן (ח״א צד 014, ברלין 1878).
אוצר מדרשים
כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), ואסתר המלכה (עי׳ מדרש משלי עה"פ אשת חיל שחושב תחת ה׳ בנות צלפחד: בתיה בת פרעה (שנתגיירה), רחב, בת שבע, מיכל, אשתו של עובדיה). ויש מהן נביאות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, ומרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות, ויעל. והראיה שלהן: בשרה נאמר ויאמר אלהים אל אברהם וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברבקה כתיב ויאמר ה׳ לה וגו׳ ועוד ויאמר עשו בלבו וגו׳ ויוגד לרבקה. ברחל ובלאה נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ואח״כ נאמר ותען רחל ולאה וגו' כי כל העושר וגו׳. במרים נאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו׳ ואומר ותקח מרים הנביאה. בבנות צלפחד נאמר ותקרבנה בנות צלפחד וכו׳ כן בנות צלפחד דוברות. בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה וגו', ותשר דבורה. באשת מנוח נאמר ויהי איש אחד וגו׳ וירא מלאך ה׳ וגו׳. בחנה נאמר ותדור נדר ותתפלל חנה. באביגיל ויאמר דוד וגו׳ וברוך טעמך (שמואל א כ״ה:ל״ב). באשה חכמה נאמר אבל אשה אלמנה אני וגו׳ (שמואל ב י״ד:ה׳). באשה אלמנה המכלכלת אליהו נאמר קום לך צרפתה (מלכים א י״ז:ט׳). באשה השונמית שהחיה אלישע את בנה נאמר ויהי היום ויעבור אלישע וגו׳ (מלכים ב ד׳:ח׳). ביהושבע אשת יהוידע נאמר ותקח יהושבע בת המלך (דהי״ב כ״ב), ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), בנעמי נאמר ותקח נעמי את הילד וגו׳ ותהי לו לאומנת (רות ד׳:ט״ז). בחולדה הנביאה בימי יאשיה נאמר ויצו המלך את חלקיהו הכהן וגו׳ וילך חלקיה אל חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב:י״ב). ועוד יש גיורות מן הגוים – בהגר נאמר וימצאה מלאך ה׳ (בראשית ט״ז:ז׳), ונאמר וישמע אלהים את קול הנער (שם כ״א). באסנת אשת יוסף נאמר אשר ילדה לו אסנת (שם מ״ו). במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים (שמות א׳:י״ז).
פסיקתא דרב כהנא
[ה] צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד). ר' אליעז' ור' יהוש' ורבנין. ר' ליעזר א', צדקה תרומם גו', אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסדים הן חטאים לאומות, שהן מתייהרין בהן. ר' יהוש' אמ', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, הנייה היא לאומות העולם בשעה שישר' חוטאין שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. ורבן גמל' או', צדקה תרומם גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא להם שכן דניאל אומ' לנבוכדנצר, וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד:כד). ר' לעזר בן ערך או', צדקה תרומם גוי וחסד, אילו ישר', אבל חטאים הם לאומות העולם. אמ' רבן יוחנ' בן זכיי רואה אני את דברי לעזר בן ערך מדבריכם, שהוא נותן צדקה וחסד לישר' וחטאים לאומות העולם. אבין בר' יהוד' או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומ' חטא', מקבלי' הן ישר' חסדים מאומות העולם בשעה שהן חוטאין. שכן רבשקה או' לחזקיה, ועתה המבלעדי י"י עליתי על הארץ הזאת וגו' (עיין מלכים ב' יח:כה). שכן נבוזר אדן או' לירמיה, ויבא ויעש י"י כאשר דיבר (ירמיה מ:ג), דבר כת'. ר' נחוניה בן הקנה או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאו' חטאת, חסדים שאומות העולם עושין חטאת היא לישר'. ממי את למד, ממשע, ומשע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד). מהו נוקד, רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנ' אמ' פרובטיה. מה עשה, כינס את כל איסטרולוגין שלו וא' להן אתון אמר' דאנה עבד קרבא עם כל אומיא ונצח להון ועם אילין יהודאי ואינון נצחין לי. אמרין ליה בזכות חד סב די הוה להון. א' להון ומה הוא הדין סבא, אמרין אברהם. אמ' להון ומהו עסקיה, אמרין ליה חד בר יחיד איתייהיב ליה למאה שנין וקרביה. א' להון וקרביה, אמרו ליה לא. א"ל אין דלא קרביה מתעבד ליה ניסין, אילו קרביה על אחת כמה וכמה. וכדון חד בר יחידיי אית ליה לההוא גוברא דעתיד למלוך תחתויי הוא אזיל ומקריב ליה דילמא דמתעביד ליה ניסין, הדה היא דכת' ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עלה על החומה (מלכים ב' ג:כז), על החמה כתיב, שהיה משתחוה לחמה. ומה כת' תמן, ויהי קצף גדול על ישראל (שם, שם). א' הקב"ה לישר', בניי, אומות העול' שאינן מכירין את כוחי ומורדין בי, ואתם מכירין את כוחי ומורדין בי. א"ר מנא אילולי זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישר' מאותה שעה כלים מה שעשת באותו היום, מה טעמ', ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי וג' (שם ד:א). ר' זעורה שלח לר' זעיר, שמעתה מההיא מרגליתה די הוה רב הונא דריש על הדין פסוקא, צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד), אמ' ליה אין. אמ' ליה צדק' תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאומ' חטאת, חסד שאומות העולם עושין מותקן הוא להן כריסה של חכינה. ממי את למד, ממרודך. מרודך בל אדן היה למוד לאכל בשש שעות וישן עד תשע. וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה ישן לו ועמד ומצאו שחרית, ביקש להרוג כל עבדיו. אמ' להם, הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה. אמרין ליה, מרי בעונתך אכלתה ובעונתך ישנתה אלא יומא הוא דהדר ביה. א' להם ואיזה אלוה החזירו. אמרו לו אלוהו של חזקיהו החזירו. אמ' להם וכי יש אלוה גדול מאלהי, אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך. מיד שלח ספרים במנחה לחזקיהו, הדה היא דכת' בעת ההיא שלח מרודך בל אדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו (ישעיה לט:א). מה כת' בהן, שלו' לחזקיהו שלום לאלוהו שלום לירוש'. וכיון שיצאו הכתובים נתישבה עליו דעתו וא' לא עשיתי כהוגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו. מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות והחזיר את הכתבים וכתב כתבים אחרים תחתיהן. מה כת' בהון, שלום לאלוהו של חזקיהו שלו' לחזקיה שלו' לירוש' עיר הקודש. אמ' לו הקב"ה, אתה עמדתה מכסאך ופסעתה שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני עתיד להעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקרטורין שליטין מסוף העולם ועד סופו. ואילו הן, נבוכד נצר ואויל מרודך ובלשצר. וכיון שעמדו וחירפו, קיעקע הקב"ה את ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתי'. ורבנין אמרין צדקה תרומ' גוי, בנדבה שהביאו ישר' למלאכת המשכן ולאהל מועד ניתן להם תלוי ראש על ידי משה וא' כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל:יב).