עַתָּה֮ רֽוּץ־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמָר־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
אגדת בראשית
[ג] ד"א וירא יעקב. זש"ה האומר לחרס ולא יזרח וגומר (איוב ט ז). הרי כל חכמתו של איוב, וכי אינו יודע שאם יאמר הב"ה לחרס ולירח ולכוכבים שלא יזרחו, שאין זורחין, אלא על יעקב ובניו אמר, שנמשלו בחרס ובכוכבים, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט). עשרים ושתים שנה עשה יוסף חוץ מאביו, ונסתלקה רוח הקודש מיעקב ובניו, ולא היה רחוק מהם אלא שלשת ימים, ולא היו יודעין שבמצרים היה, וקודם כך נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלומות מה אמרו לו הבא נבא אני ואמך ואחיך (בראשית לז י'), וכשנמכר לא היה יודעין היכן הוא, האומר לחרס וגומר, ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאין, מתשש להן הקב"ה כחן, ומראה להן שאינן כלום, וכן את מוצא משה גדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (דברים א יז), אמר לו הקב"ה אתה יכול ליפתור דבר קשה, חייך אני מראה לך, כיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מקשה לפניו, ולא היה יודע מה לומר, אלא ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כז ה), אמר לו הקב"ה משה לא היית אומר והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (שם שם ז), הנשים דנו דין יפה ממך. אף שמואל שהיה שקול כמשה, על שאמר לשאול אנכי הרואה (ש"א ט יט), אמר לו הקב"ה מחר אני מראה אם אתה הרואה, שנאמר מלא קרנך שמן וגו' (ש"א טז א), כיון שהלך מיד וירא את אליאב וגו' (שם שם ו), אמר לו הקב"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, הרי לא ראית, שנאמר אל תביט אל מראהו וגו' (שם שם ז), למה האומר לחרס וגומר (איוב ט ז). אף אלישע אדם גדול היה, את מוצא שכל הניסים שעשה אליהו, אלישע עשה כפלים, שנאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מ"ב ב ט), ובא לו שעה ולא ידע כלום, אימתי כשראה השונמית באת אצלו, אמר לגחזי רוץ נא לקראתה וגומר (שם ד כו), ולא ידע שמת הילד בסוף הרגיש ואמר לגחזי הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי (שם שם כז). הרי למדת שהכל מן הקב"ה, אם ביקש ראו בני אדם, ואם ביקש שמעו, דכתיב אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ יב) לכך נאמר האומר לחרס וגו'.