וַאֲרָם֙ יָצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל נַעֲרָ֣ה קְטַנָּ֑ה וַתְּהִ֕י לִפְנֵ֖י אֵ֥שֶׁת נַעֲמָֽן׃
ספרי זוטא
ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד, הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו קל וחומר לביתו קל וחומר לגופו קל וחומר למשפחתו קל וחומר לבית אביו וכה״א ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח כג) לשבח בו את כל שבטו ק״ו לביתו ק״ו לגופו ק״ו למשפחתו [ק״ו לבית אביו וכה״א ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא) לגנות בה את כל שבטה ק״ו לביתה ק״ו לגופה ק״ו למשפחתה ק״ו לבית אביה] ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולו אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד בדור סדום זכה ליטול שכר כולו אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותאמר אל גברתה אחלי אדוני (מלכים ב' ה ב - ג) מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (מלכים ב' ה' ד) מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים אבל אין את יודע אימתי היו של בית אביה עושין את התורה בשעה שאמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא) לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל דלית קפיץ קני מיניה באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד״א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו שכן הוא אומר בחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך (ישעיה לח ה) וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא ארבעה עשר דורות היו בינתים אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולהו בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א' טו ל):
מדרש אגדה
ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' לנגע צרעת] מדבר בארבע מלכיות. שאת זו בבל, שנאמר ונשאת המשל הזה [על מלך בבל] )ישעי' יד ד). ספחת זו מלכות מדי, המן מספח עם אחשורוש [להשמיד להרוג ולאבד]. בהרת זו מלכות יון, שחדשה גזירות בהרות על ישראל. לנגע צרעת זו מלכות אדום הרשעה, שהאלהים מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה, שכן כתיב מדוע נסחף אביריך לא עמד [כי ה' הדפו] (ירמי' מו טו), לעולם הא האלהים יושב בדין על מלכות הרשעה הזאת, והוא אומר לה למה היית משעבדת בבני, והיא אומרת לא אתה הוא שמטרתם בידינו, אומר לה הקב"ה ובשביל שמסרתי אותם בידיך לא שמת (עליהם רחמים אלא על זקן ועולל היית מכבדת עולם) [להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד] (ישעי' מ ז ו), חייך שאיני יושב עליך בדין ורואה אותך ומחייבך, שנאמר רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ וגו' (שם שם א), ובת בבל הוא קורא לאדום, לפי שתחלה היה מלך בבל ואדום אהובים, לפיכך כינה אותם בשם אחד, ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך, ומכה אותו בצרעת, ואחר כך פורע ממך, ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהוא מתגאה ועולה, כך אני מכה אותו בצרעת, מנין שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים וגו' (זכריה יד יב), על ידי מה, על ידי שנתגרו על ישראל, וצבאו על ירושלים, ואל תתמה אפילו בעולם הזה נפרע להם משונאיהם והכה אותם בצרעת, וזה היה בנעמן, שנאמר ונעמן שר צבא וגו' [והאיש היה גבור חיל מצורע] (מ"ב ה א). ובשביל מה נצטרע, ששבה מארץ ישראל נעכרה קטנה, שנאמר וארם יצאו גדודים וגו' (שם שם ב), בעולם הזה הכה לאומות בצרעת, אף לעולם הבא הוא מכה אותם בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' (זכרי' שם), אמר להם האלהים לפי שהייתם קוראין את עמי טמאים, שנאמר סורו טמא קראו למו (איכה ד טו), ובו בלשון אני מטמא אתכם בצרעת, אבל ישראל נקראו טהורים, שנאמר וקראו להם עם הקדש (ישעי' סב יב), ושלמה ע"ה אומר כולם יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז):
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ר יוחנן משום ר״מ כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים שאלמלא ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוקות שנאמר (מ״ב ב כג) ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום. מאי נערים ומאי קטנים א״ר אלעזר נערים שהיו מנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה במתניתא תנא נערים היו ובזבזו עצמם כקטנים מתקיף לה ר״י ודלמא ע״ש מקומם מי לא כתיב (מ״ב ה ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא״ר פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפרש מקומם (שם ב כד) ויפן אחריו ויראם בשם ה׳ מאי ויראם אמר רב ראה ממש כדתניא ר״ש ב״ג אומר כ״מ שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שנתעברה בהן אמם ביוה״כ ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להם כאמוריים ר׳ יוחנן אמר ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו הוה א״ר אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. (שם) ויקללם בשם ה׳ ותצאן שתים דובים מן היער וגו׳ (דף מז) רב ושמואל ח״א נס וח״א נס בתוך נס מ״ד נס יער הוה דובים לא הוו ומ״ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוה וליהוו דובים ולא ליהוי יער משום דבעיתי: