מלכים ב ה:יח מדרש: אוצר מדרשים ועין יעקב

כתיבן ולא קריין: נא דיסלח (מ״ב ה׳), זאת דהמצוה (דברים ו׳), ידרך דהדורך (ירמיהו נ״א:ג׳), חמש דפאת נגב (יחזקאל מ״ח), אם דכי גואל (רות ג׳) – הלין כתיבן ולא קריין (נדרים ל״ז: ל״ח.). ובמסורה שלנו נחשבו עשר מלין דקריין ולא כתיבן: בני (שופטים כ׳ י״ג), פרת (ש״ב ח׳ ג׳), איש (שם ט״ז כ״ג), כן (שם י׳ח כ׳), בניו (מ״ב י"ט ל״ז), באים (ירמיה ל״א ל״ז), לה (שם נ׳ כ"ט), צבאות (שם ל״ז ל״ב), אלי (רות ג׳ ח׳), אלי (שם ג׳ י״ז).

ג׳) יִסְלַח נא ה׳ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה (מ״ב ח׳ י"ח) חיסרו הכתוב תיבה אחת, כי נעמן דבר דברים שלא כהוגן, לכן השיבו אלישע הנביא על דבריו כאשר אמר, בבוא אדני בית רמון להשתחוות שמה, חיסרו הכתוב "נא" לפי חסרון דעתו ודבריו, לכך כתיב ולא קרי.

בָּעוּ מִינֵיהּ מֵרַבִּי אַמִי: בֶּן נֹחַ, מְצֻוֶּה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, אוֹ אֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. אָמַר אַבַּיֵי: תָּא שְׁמַע: שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וְאִם אִיתָא, תַּמְנֵי הַוְיָן! אָמַר לֵיהּ רָבָא: אִינְהוּ וְכָל אֲבִיזְרַיְהוּ. מַאי הֲוָה עֲלָהּ? אָמַר רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אַמְרֵי בֵּי רַב: כְּתִיב: (מלכים ב ה׳:י״ח) "לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח ה' לְעַבְדֶּךָ, בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי", וּכְתִיב: (מלכים ב ה׳:י״ח) "וַיֹּאמֶר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם". וְאִם אִיתָא, לָא לֵימָא לֵיהּ! הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.