מלכים ב טז:ב מדרש: תנחומא בובר, סדר עולם רבה ואגדת בראשית

ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער [וגו' על כן שנאתיה] (ירמיה יב ח), היאך, ראה הקב"ה שעתידין לצאת ממנה בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואלו הן הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו. ביהורם כתיב וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ"ב ח יח), באחז כתיב ולא עשה הישר בעיני ה' [אלהיו] כדוד אביו (שם טז ב), אמר לו ישעיה שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה (ישעיה ז יא), שיחיו המתים או שיעלה קרח משאול, או הגבה למעלה (שם), תבקש שירד אליהו מן השמים, א"ל יודע אני שיש בו כח לעשות, אבל איני רוצה שיתקדש שם שמים על ידי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' (שם שם יב), ביהואש כתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), וכיון שמת יהוידע נעשה רע, שנאמר (ויהי אחרי) [ואחרי] מות יהוידע וגו' (דה"ב כד יז). ראה מה כתיב במנשה וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים (שם לג ז), באמון כתיב [ויעש הרע בעיני ה' וגו'] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' [ולא נכנע מלפני ה' וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה] (שם לג כב כג). וביהויקים כתיב ויתר דברי יהויקים ותועבותיו [אשר עשה] והנמצא עליו (שם לו ח), שמאס במילה, ומשך את הערלה, ונכנס בפתח שיצא. בצדקיהו כתיב ויעש הרע בעיני ה' אלהיו וגו' (שם שם יב). הרי שבעה רשעים, לפיכך הנביא צווח ואומר אומללה (היולדת שבעה) [יולדת השבעה] (ירמיה טו ט), לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה וגו'.

שלום בן יבש הרג את זכריהו, ומלך אחריו ירח ימים (בתרצה) [בשמרון], ויעל מנחם בן גדי מתרצה וגו' (מלכים ב טו יד), בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים (שם טו יז), בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן מנחם וגו' שנתים (שם טו כג), בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה [מלך יהודה] מלך פקח בן רמליהו על ישראל בשמרון עשרים שנה (שם טו כז), בשנת שתים לפקח [בן רמליהו מלך ישראל] מלך יותם בן עזיהו [מלך יהודה], בן עשרים וחמש שנה (יותם) [היה] במלכו ושש [עשרה] (שנים) [שנה] מלך בירושלם (שם), בשנת שבע עשרה [שנה] לפקח [בן רמליהו] מלך אחז וגו', בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם (שם טז), בשנת י"ז לפקח ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף (בחורים) ביום אחד וגו', כי הכניע ה' את יהודה בעבור אחז מלך וגו' (דברי הימים ב כ״ח:י״ט), ויהרג זכרי גבור אפרים וגו', וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף וגו' (שם), בשנת עשרים לפקח היה ויהי בימי אחז וגו', ויגד לבית דוד לאמר וגו', ויאמר ה' אל ישעיהו וגו', ואמרת אליו וגו', יען כי יעץ וגו', נעלה ביהודה ונקיצנה וגו', כה אמר (ה' אלהים) אדני ה'] וגו' (ישעיה ז), באותה שעה ויקח אחז את הכסף וגו', וישמע אליו מלך אשור וגו' (מלכים ב ט״ז:ט׳), בשנת עשרים לפקח בא תגלת וגו' (שם טו כט), נטל עגל הזהב שבדן והלך לו, וכן הוא אומר ויבא (אליו תגלת פלאסר) [עליו תלגת פלנאסר] מלך אשור ויצר לו וגו', כי חלק אחז את בית ה' וגו' (דברי הימים ב כ״ח:כ׳), כי שמע מה שאמר לו הנביא, לא תקום ולא תהיה (ישעיה ז ז), באותה שעה ויקשר [קשר] הושע בן אלה וגו', בשנת עשרים ליותם בן עזיה (מלכים ב טו ל), היא שנת ארבע לאחז היתה, אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזירה גזורה מימי יותם, דבר אחר רצה הכתוב למנות ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים, עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וגו' (שם יז ג), נמצא אחז מלך יהודה והושע מלך ישראל משועבדים למלך אשור ה' שנים, בשנת שתים עשרה לאחז ויער (ה') אלהי ישראל את רוח [פול] מלך אשור וגו' (דברי הימים א ה כו), נטל עגל הזהב שבבית אל והלך לו, לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל (הושע י ו), רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע הרי הוא אומר כה אמר ה' כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וגו' (עמוס ג יב), אלו מכל ישראל, בפאת מטה, מלמד שלא נשתיירו בהן אלא אחד משמנה שבהן ושאר בעם היכן היה בדמשק, לקיים מה שנאמר והגלתי אתכם מהלאה לדמשק וגו' (שם ה כז), אותה שעה כיון שראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב, עמד והעביר פרדסאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומין, שלא לעלות לירושלם, שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרכי ירבעם בן נבט ובחטאתיו, ובהושע הוא אומר רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו (מלכים ב יז ב), אלא מפני מה נתחתם גזר דינם לגלות בימיו, מפני שהיו ישראל תולין את הקלקלה במלכיהם, שנאמר אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני וגו' (הושע ה ג), אותה שעה כיון שראה הושע פניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית, הלך ונסמך על מלכי מצרים, בשנת שתים עשרה (שנה) לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה [בשמרון] על ישראל (בשנת) תשע שנים (מלכים ב יז א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך משנת ארבע לאחז, אלא מה תלמוד לומר תשע שנים, תשע שנים למרדו, וכן הוא אומר וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' (שם יז ד), ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא (שנת ז') [השנה השביעית] להושע בן אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר [מלך אשור] על שמרון ויצר עליה, וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש [לחזקיה] היא שנת תשע (שם יח), למרדו של הושע בן אלה, נלכדה שמרון, ויגל מלך אשור את ישראל וגו' (שם), ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' (דברים כט כז), ויבא מלך אשור מבבל וגו' (מלכים ב יז כד), (דינאי ואפרסתכיי טרפליי ארכוואיי אפרסכאיי בבליי שושנכיי דהאיי עלמאיי, ושאר אומייא) [דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא, ושאר אמיא] וגו' (עזרא ד׳:ט׳-י׳), וירשו את שמרון וישבו בעריה (מלכים ב יז כד):

[ד] ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער וגו' [על כן שנאתיה] (ירמי' יב ח), מהו וירא ה' כי שנואה, שראה הקב"ה שהיא עתידה להוציא בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואילו הן, יהורם אחז יואש מנשה אמון יהויקים צדקיהו, יהורם כתיב בו, וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ"ב ח יח). השני אחז, מה כתיב בו, ולא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד אביו (שם טז ב). אמר לו ישעיה העמק שאלה או הגבה למעלה (ישעי' ז יא), אמר לו מבקש אתה שיחיו המתים, או שיעלה קרח, או שירד אליהו, אמר לו אחז יודע אני שיש בך כח לעשות, אלא איני מבקש שתתכבד בשבילי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' (שם שם יב). השלישי יואש אע"פ שכתיב בו ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), כיון שמת יהוידע הכהן [נעשה רע, שנאמר] באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם ויעזבו את בית ה' אלהי אבותיהם ויעבדו את (אשרים) [האשרים] ואת העצבים (דה"ב כד יז ויח). הרביעי מנשה, שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' וגו' (מ"ב כא ז). החמישי אמון, מה כתיב בו [ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו (דה"ב לג כב כג). הששי יהויקים, מה כתיב שם ויתר דברי יהויקים ותעבותיו אשר עשה (שם לו ח), ולא דיו אלא שמאס במילה ומשך לו ערלה. השביעי צדקיה, ומה כתיב בו ויעש הרע בעיני ה' [אלהיו] ולא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה' (שם שם יב), הרי שבעה מלכים רשעים, לפיכך הנביא צווח אומללה יולדת השבעה (ירמי' טו ט). לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה, ראה מה עתיד לצאת מבני לאה וקרא אותה שנואה, וירא ה' כי שנואה לאה.