מלכים ב ט:לו מדרש: פרקי דרבי אליעזר

גְּמִילוּת חֲסָדִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין לַאֲבֵלִים? מֵאִיזֶבֶל, שֶׁהָיְתָה בֵּיתָהּ סָמוּךְ לַשּׁוּק, וְכָל מֵת שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמַכָּה בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקוֹנֶנֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֲשָׂרָה צְעָדוֹת. וְכָל חָתָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצְאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמְצַלְצֶלֶת בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקַלֶּסֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֶשֶׂר צְעָדוֹת. וְנִתְנַבֵּא עָלֶיהָ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: ״הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל״, וְהָאֵבָרִים שֶׁהָיוּ גּוֹמְלֵי חֶסֶד לֹא שָׁלְטוּ הַכְּלָבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ״ וְכוּ'.