וַיּוֹצִ֣א אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּכּוּ־כָ֔ף וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף מד) רב הונא רמי כתיב (דה״א יד יב) ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דויד וישרפו באש וכתיב (ש״ב ה כא) וישאם דוד ואנשיו לא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי כאן לאחר שבא אתי הגתי דכתיב (שם יב ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן אתי הגתי בא ובטלה. ומשקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה היתה לנוח בראש דוד. ר׳ יוסי בר חנינא אמר אבן שואבת היתה לה דהות דארי לה. רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר ה״ק בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות. מאי עדותו אמר ריב״ל שהיה מניחה במקום תפלין והולמתו והא קא בעי אנוחי תפילין אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח בו שתי תפלין. (מ״א יא יב) ויוצא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א״ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ושאין ראוי למלכות אין הולמתו. (מ״א א ה) ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו. (שם) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו תנא כלם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים:
עין יעקב
עבודה זרה פרק ג - ס "וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ (הסירה) [וַיְסִרֶהָ] מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לַאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ". (מלכים א ט״ו:י״ג) מַאי "מִפְלַצְתָּהּ"? אָמַר רַב יְהוּדָה: (אמר רב) דַּהֲוָת מַפְלִיא לֵיצָנוּתָא. תָּנִי רַב יוֹסֵף: כְּמִין זַכְרוּת עָשְׂתָה לָהּ וְהָיְתָה נִבְעֶלֶת לוֹ בְּכָל יוֹם. רַב הוּנָא רָמִי, כְּתִיב: (דה"א יד) "וַיַּעַזְבוּ [שָׁם] אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ", וּכְתִיב: (שמואל ב ה׳:כ״א) "וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו"? לָא קַשְׁיָא, כָּאן קֹדֶם שֶׁבָּא אִתַּי הַגִּתִּי, כָּאן לְאַחַר שֶׁבָּא אִתַּי הַגִּתִּי, דִּכְתִיב: (שם יב) "וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ, וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד". וּמִי שָׁרִי? אִיסוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ. אָמַר רַב נַחְמָן: אִתַּי הַגִּתִּי בָּא וּבִטְּלָהּ. "וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב". (מי) [הֵיכִי] מָצִי מַנַּח לָהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: רְאוּיָה (היתה) לָנוּחַ בְּרֹאשׁ דָּוִד. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר: אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת הָיְתָה לָהּ, דַּהֲוָת דָּארִי לָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֶבָן יְקָרָה הָיְתָה בָּהּ, שֶׁשָּׁוָה כִּכַּר זָהָב. (תהילים קי״ט:נ״ו) "זֹאת הָיְתָה לִּי, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי". מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: בִּשְׂכַר שֶׁ"פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי", "זֹאת הָיְתָה לִי" לְעֵדוּת. מַאי 'עֵדוּתָהּ'? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי: שֶׁהָיָה מַנִּיחָהּ בִּמְקוֹם תְּפִלִּין וְהוֹלַמְתּוֹ. וְהָא (קא) בָּעִי אַנוּחִי תְּפִלִּין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְּפִלִּין. (מלכים ב י״א:י״ב) (ויוציאו) ["וַיּוֹצֵא] אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת". 'נֵזֶר' זוֹ כְּלִילָא. 'עֵדוּת', אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: עֵדוּת הִיא לְבֵית דָּוִד שֶׁכָּל הָרָאוּי לְמַלְכוּת הוֹלַמְתּוֹ, (ושאין) [וְכָל שֶׁאֵינוֹ] רָאוּי לַמַּלְכוּת אֵין הוֹלַמְתּוֹ. (מלכים א א׳:ה׳) "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר: אֲנִי אֶמְלוֹךְ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: (שבקש) [שֶׁמִּתְנַשֵּׂא] לְהוֹלְמוֹ וְלֹא הוֹלַמְתּוֹ. (שם) "וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו". מַאי רְבוּתָא? תָּנָא: כֻּלָּם נְטוּלֵי טְחוֹל וַחֲקוּקֵי כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם.
בראשית רבה
הה"ד (במדבר יז) וקח מאתם מטה מטה לבית אב - ר' יצחק אמר: מטו מטו בני, מטו בעגל, מטו במרגלים. ר' לוי אמר: עלו בהם שני שבטים, שבט כהונה ושבט מלכות, את מוצא, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. בזה משיחה ובזה משיחה. בזה מטה ובזה מטה, בזה ברית מלח ובזה ברית מלח. בזה פעם ובזה פעם. בזה נזר ובזה נזר. בזה קריבה ובזה קריבה. בזה שלושלת יוחסין ובזה שלושלת יוחסין. בזה ציץ ובזה ציץ. אמר רבי לוי: (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו עינוהי דוגמת דידיה, כאינש דאמר: עינוהי דפוריה. (שם) ואת מלכים לכסא. לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה. יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד אמר (תהלים קלח) הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה. רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין. בנימין ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול (ש"א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. על כן קראה שמו יהודה בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין. ותעמוד מלדת אמר רבי אמי: מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה!