בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ (פ)
אוצר מדרשים
עשרת השבטים: אגדות שונות נמצאות אודות עשרת השבטים שגלו בראשונה מא"י קודם שגלו בני שבט יהודה עם קצת משבט בנימין והכהנים והלוים. בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את ערי הגלעד וארץ נפתלי ואת האנשים הגלה אשורה (מלכים ב ט״ו:כ״ט), ובימי הושע בן אלה עלה שלמנאסר מלך אשור ויצר על שמרון שלש שנים וילכד אותה וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (שם י״ו), ומאה ול"ג שנים אח״כ היתה גלות יהודה.
אוצר מדרשים
גלות א׳ – עלה סנחריב והגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה ונטל עגלי הזהב אשר עשה ירבעם והעמיד א׳ מהם בבית אל ואחד מהם בדן, שנאמר וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (מ״ב י״ז ו׳). בא וראה כמה גדול שכר השבים לפני הקב״ה שהנביא בוכה עליהם ואומר עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי (ישעיה ט״ז ט׳), גפן זאת היתה לו בשבמה העירה, והיו מעלין אותה לירושלם ומראין אותה לעולי רגלים, שנאמר אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, דומין לאויר שאין בו חקר שנאמר כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל (שם), וכי דרכו של אדם להיות בוכה על הקיץ? אלא ללמדך זה שבט ראובן ושבט גד שעשו קטטה עם ישראל ארבע עשרה שנה ועזבו ביתם ולא היו מכירים את בניהם עד ששמעו קולם במלחמה שהיו אומרים עננו אלהי אבותינו עננו.
אוצר מדרשים
פרשה ג׳.—עשר גליות הוגלה ירושלם, ואלו הן: ארבע שהגלה סנחריב, וארבע שהגלה נבוכדנצר, ואחת שהגלה טיטוס, ואחת שהגלה אדריינוס. פעם ראשונה עלה סנחריב והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, ולקח העגלים אשר עשה ירבעם בן נבט. ובני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה הביאו אותם מדן ועשו להם מקדש. על כן גלו מארצם לארץ אחרת עד היום הזה. וכשעלה סנחריב הוליכום והושיבום בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (מ"ב י"ז ו'), ובאותו זמן היה מלך על ישראל פקח בן רמליהו, וכשראה הושע בן אלה שנתמעטו חייליו של פקח עמד עליו והרגו, ומלך על ישראל בשמרון ה׳ שנים – הרי לך גלות אחת.