וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכָל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
תנחומא בובר
[אם בחקתי תלכו], זש"ה ימאסם אלוה כי לא שמעו לו (הושע ט יז), אמר הקב"ה אני אמרתי שתהיו נתונים בשלוה, שנאמר ונטעתים אל עדמתם וגו' (עמוס ט טו), איתי אם בחקותי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע וגו' (ויקרא כו ה), אני כך יעצתי, אבל אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן וגו' (מ"ב יז ט), אף אני דברים שלא הכתבתי בתורה נתתי עליכם, שנאמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא (כתובה) [כתוב] בספר התורה (הזה) [הזאת] (דברים כח סא), ומה [אם דברים] שלא היה בי נתתם עלי, שכן ישעיה אמר עזבו את ה' (ישעיה א ד), אל תאמר עזבו אלא עיזבו אותי כביכול, ונקראתי אל רחום וחנון ארך אפים (שמות לד ו), ובעונותיכם נעשיתי אכזרי והפכתי את מדתי, שנאמר היה ה' כאויב (איכה ב ה), ואומר ויהפך להם לאויב (ישעיה סג י), לכך אמר הושע מי גרם לכם לכך על שלא שמעתם לו, שנאמר ימאסם (אלהים) [אלהי] כי לא שמעו לו ויהיו נודדים בגוים (הושע ט יז), [וכתיב] ובגוים ההם לא תרגיע (דברים כח סה).
מדרש תנחומא
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְגוֹ' (הושע ט, יז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁתִּהְיוּ נְטוּעִים בְּשַׁלְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְגוֹ' (עמוס ט, טו). אֵימָתַי, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לַשּׂבַע. אַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֶלָּא וַיְחַפְּאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' (מ״ב יז, ט). אַתֶּם נְתַתֶּם עָלַי אֲשֶׁר לֹא כֵן, וְאַף אֲנִי נָתַתִּי עֲלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא כָּתוּב בְּתוֹרָתִי, גַּם כָּל חֹלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב (דברים כח, סא). וּמַה הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא כֵן נְתַתֶּם עָלַי. שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָה אָמַר, עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל (ישעיה א, ד). אַל תֹּאמַר עָזְבוּ, אֶלָּא עֻזְּבוּ אִתִּי, כִּבְיָכוֹל. לָמָּה, אֶלָּא אֲנִי נִקְרֵאתִי, ה', ה' אֵל רַחוּם וְחָנוּן (שמות לד, ו). וּמִפְּנֵי עֲוֹנוֹתֵיכֶם, עֲשִׂיתֶם אוֹתִי לָאַכְזָרִי, וַהֲפַכְתֶּם מִדַּת רַחְמָנוּתִי לְאַכְזְרִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיָה ה' כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל (איכה ב, ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ, וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם בָּם (ישעיה סג, י). לְפִיכָךְ אָמַר הוֹשֵׁעַ, מִי גָּרַם לָכֶם כָּל כָּךְ. עַל אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם, יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ (הושע ט, יז). וּכְתִיב: וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ (דברים כח, סה). דָּבָר אַחֵר, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ, וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל, וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ (חגי א, י), שֶׁבִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹתֵיכֶם אַף הָאֻמּוֹת לוֹקִין. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם לוֹקִין, הָיוּ מַעֲמִידִין לָהֶם שְׁנֵי אִיסְטְרַטְיוֹטִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא יֶחְטְאוּ. וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵין הָאֻמּוֹת מְשַׁמְּרִין אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עוֹד הֵן מְבַטְּלִין אוֹתָן מִן הַמִּצְוֹת. שֶׁאִם יֶחְטְאוּ, כָּל הָעוֹלָם לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל. וְאִם אֵינָם חוֹטְאִין, כָּל הָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְבָּרְכוּ בְּזַרְעֲךָ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (בראשית כו, ד). וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם, לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב (שמות כ, יט-כ). שֶׁאִם תֶּחְטְאוּ, אֵינִי עוֹנֶה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ, כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע (זכריה ז, יג). לְכָךְ, לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף (שמות כ, כ).
מדרש אגדה
ד"א אם בחקותי תלכו. אני כך יעצתי עליכם, ואתם לא עשיתם כך, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן וגו' (מ"ב יז ט), ואשר לא היו כן נתונים עלי, אף אני דברים שלא כתבתי בתורה נתתי עליכם, שנאמר גם כל חלי וכל מכה [אשר לא כתוב בספר התורה הזאת] (דברי כח סא). ומה אם דברים שלא נתתי, ולא כתבתי בתורה, אתם עשיתם ועברתם עלי ועל תורתי ועזבתם אותי, שכן ישעיה ע"ה אומר עזבו את ה' וגו' (ישעיה א ד), ואני נקראתי רחום וחנון, ומפני עונותיכם עשיתי עצמי כאכזרי, והפכתי מדתי, שנאמר היה ה' כאויב וגו' (איכה ב' ה'), מפני מה, בעבור כי כאכזרי, והפכתי מדתי, שנאמר היה ה' כאויב וגו' (איכה ב' ה'), מפני מה, בעבור כי המה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפוך להם לאויב (ישעיה ס"ג י'), לכך ובגוים ההם לא תרגיע (דברים שם סה):