וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃
אגדת בראשית
[ב] ד"א ויהי בעת ההיא וירד יהודה. זש"ה סבבוני בכחש אפרים (הושע יב א). על מה שכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמי' ה יב). ובמרמה בית ישראל (הושע שם), אמר הקב"ה אף במרמה היו קוראין אותו, שנאמר שבתך בתוך מרמה וגו' (ירמי' ט ה), לפיכך הן נתונין בירידה, ויהודה עוד רד עם אל (הושע שם), בא וראה האיך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני שנאמר, ויהודה עוד רד עם אל, וכך אמרתי ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וגומר (בראשית מו ד). וכך בבל למענכם שולחתי בבלה (ישעי' מג יד), וכשהן מתעלין, אף אני מתעלה, שנאמר ויגדל שמואל וה' הי' עמו (ש"א ג יט). וכך שלמה ויגדל ה' את שלמה למעלה (דה"א כט כה), וכך דוד וילך דוד הולך וגדול וה' צבאות עמו (שם יא ט). וכשאתם בירידה עמכם אני, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל (הושע שם). בכל מקום את מוצא שני השבטי' הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (פי' מנגדים) זה לזה, יהודה ויוסף כך את מוצא, וישאלו (באלהי' ויאמרו) בני ישראל [בה' לאמר] מי יעלה לנו [אל הכנעני] בתחלה [להלחם בו] ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א, א וב), ומה כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו' (שם שם כב), וכן כתיב ואפרים עגלה מלומדה וגומר. ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו' (הושע י יא). תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' (ישעי' יא יג). אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר ונקבצו בני יהודה וגו' (הושע ב ב), אותה שעה ועלו מן הארץ (שם שם). אמר הב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה, וכן דוד אומר נדיבי עמים נאספו וגו' מאד נעלה (תהלים מז י), לכך נאמר ויהודה עוד רד עם אל. את מוצא כשהאומות עולים, ישראל יורדין, וכשישראל עולים, האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים (מ"א יד כה). בימי הושע בן אלה כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו וגו' (מ"ב כד א). בימי יהויקים וצדקיהו כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי בשנה החמישית למלכותו וגו') [ויהי בשנת התשיעית למלכו וגו']. בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו וגו' (מ"ב כה א). אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו (יחזקאל לב יח). וכן והורדתיך אל יורדי בור (שם כו כ), וישראל מתעלין, שנאמר ועלו מן הארץ (הושע ב ב), ואף הקב"ה עמהם, שנאמר מאד נעלית על כל אלהים (תהלים צז ט).